פוליגרף | בדיקות פוליגרף | בדיקת פוליגרף

אחרי השירות הצבאי שלי, המפקד הישיר שלי, שהיה כמו אבא בשבילי, שכנע אותי לחתום קבע. בהתחלה הייתי נעולה בדעתי לברוח כמה שיותר מהר אחרי שנתיים של שירות. לטייל בעולם, כמו שכולם עושים. בסך הכל היה לי די טוב שם. היינו ממש כמו משפחה אחת חמה ואוהבת. אחרי שיאיר (בעזרת בני המשפחה שלי) הצליח לשכנע אותי לחתום, הוא המליץ עלי בחום לבכירים ממנו, שהיו אמורים לאשר את כל העניין הפורמלי הזה. וכך היה, חתמתי קבע והתחלתי לעבוד ולקבל משכורת מכובדת. פתאום, משום מקום, נחתה עלי הצעת עבודה מפתה ביותר. היו לי לבטים ומחשבות רבות, האם לעזוב עבודה ממשלתית עם כל התנאים הסוציאליים מהם אני נהנית, ולעבור לעבודה חדשה עם משכורת כמעט פולה מהנוכחית, אך ללא כל ההטבות שיש לי כעובדת מדינה. התייעצתי עם אבא ואמא, עם חברות הכי קרובות אלי ועם בן זוגי. לכל אחד מהם דעה שונה ונימוקים אחרים שבלבלו אותי עוד יותר. אבא אמר שאלך עם הלב שלי, ושזאת בחירה שאמורה להיות אך ורק שלי. החלטתי לעזוב לטובת העבודה החדשה. לפני שיצאתי מהחיל, נאמר לי שאקבל פיצויים ואת כל מה שמסביב, ימי חופשה וכו'. אחרי שהתפטרתי, קיבלתי מכתב מכוח האדם שאמר כי אינני זכאית כלל לפיצויים משום שלא מלאו לי שלוש שנים בחייל. התרעמתי ופניתי לקצינת כוח האדם שהכחישה בכל תוקף את שאמרה לי ימים מספר קודם לכן. הגשתי תביעה בה נדרשנו שתינו להיבדק בבדיקת פוליגרף שתוכיח מי דוברת אמת. כעבור שבועיים זומנו לפוליגרף, שהוכיח חד משמעית שקצינת כח האדם שיקרה, כנראה שפחדה על מקום העבודה שלה. היה עדיף שהייתה מודה ואומרת שהטעתה אותי כי לא ידעה, מאשר שתצא שקרנית בפני מערכת שלמה. אחרי חודשיים קיבלתי מכתב הביתה, בו נכתב שאני זכאית לפיצויים בשל עוגמת הנפש שנגרמה לי. חבל היה לי שכך זה נגמר, אך לא נותרה לי ברירה אחרת.

התחלתי את מקצועי כמתארגף מקצועי שנה אחרי השחרור שלי, התאמנתי קשה במשך שנה שלמה נפצעתי, התאוששתי ושוב המשכתי. לקחתי את האליפות שלוש שנים ברציפות ובאחרונה אפילו קיבלתי שתי טבעות אירוסין לבחירה ובזכותם חשבתי והחלטתי להציע לבת זוג שלי נישואין. במשך 5 שנים של מתארגף מקצועי אף פעם לא רימתי ושקרתי, אך כל המוניטין שלי השתנה בקרב אחד שהיה אמור להיות ידידותי, אותו מתארגף שהתחרה איתי ידוע כמתאגרף טוב, הסיבוב הראשון היה צמוד אבל בשני הוא כבר היה על הריצפה, כנראה שהאגו שלו לא נתן לו להפסיד והחליט לביים פציעה, בסיבוב השלישי הוא זרק את עצמו בצורה כזו שפוסלת את היריב, כלומר אותי, אני בכלל לא השקעתי כוח כזה שהוא ייפול ככה. יום למחרת ראיתי בעיתון כתבה על המקרה ולא היה רשום שם מחמאות עליי. אחרי יומיים קבלתי תביעה ממנו, הלכתי  וניסתי להסביר מה באמת היה שם, היה קשה להוכיח כי משום מה המצלמות "לא עבדו באותו היום" זה מה שהוא אומר, לכן בסופו של דבר שכנעתי את החוקרים ואותו לעבור בדיקת פוליגרף, כשהגיעו תוצאות בדיקת הפוליגרף כולם הבינו מי משקר ואותו עיתון פרסם מודעת התנצלות, אותו מתארגף הושעה מהתחרויות למשך חצי שנה.

אחרי 20 שנה שגרתי באותו חור החלטתי שהגיע הזמן לעבור דירה, למקום איכותי וידידותי יותר. התחלתי לחפש מקומות ואזורים שנראים לי טובים ולבדוק אם יש שם בתים למכירה. אחרי 3 חודשים אם לא יותר מצאתי את הבית שתמיד חלמתי עליו, בית פרטי עם חצר, בית שאוכל לגדל בו את הילדים שלי, כשיהיו לי, הבעיה היא הכניסה לבית היא רק בעוד חצי שנה. הייתי נעולה על הבית והחלטתי לחכות, לא רציתי שמישהו ייקח לי אותו וחתמנו על הסכם. אני גרה באזור קצת בעייתי עם אוכלוסייה לא אמידה במיוחד. בבניין שלי, 2 קומות מתחתי נכנס לא מזמן זוג טרי. כל פעם שהייתי רואה אותם שניהם היו מברכים שלום, היה כיף להסתכל עליהם ולראות אהבה. ערב אחד כשהגעתי ממש מאוחר לבית, שמעתי מהדירה שלהם צעקות. לא בדיוק הבנתי מה קורה, חשבתי שזה ריב רגיל של זוג, תמיד יש עליות וירידות ולא רציתי להתערב. אחרי 5 מדרגות שעליתי הדלת נפתחה והאישה יצאה משם בריצה, הלכתי אחריה ועצרתי אותה, ראיתי אותה מלאה דמעות ועם חולצה קרועה. חיבקתי אותה והעליתי אותה לדירה שלי מבלי שיראה.

נתתי לה לשתות והרגעתי אותה, היא ספרה לי שהוא מדי ערב שותה ונהיה תקיף אבל אף פעם לא הרים עליה יד, עד הערב, היא הייתה עייפה והחשק לא היה רב וניסתה ללכת לישון, הוא לא נתן לה לשכב בשקט והתחיל להכות אותה ולתפוס אותה חזק מבלי לשחרר, עד שהיא הצליחה לברוח. אני למקרים כאלה לא סולחת, כשגבר מכה זה אף פעם לא נגמר, זאת דעתי וזה מה שייעצתי לה, היא בחורה צעירה ויפיפייה ומגיע לה הרבה יותר מגבר שתיין ומכה. היא נרדמה אצלי והלכה בבוקר להגיש תלונה, הגבר הכחיש הכל והוא יודע להיות שחקן. השוטרים לא ידעו למי להאמין והיא בקשה ממני לבוא להעיד. האמת שפחדתי, אף פעם לא חשבתי שאלך להעיד בבית משפט, בסופו של דבר הסכמתי והלכתי למשטרה, מרוב שהוא היה שקרן כ"כ טוב השוטרים עדיין היו בספק ולכן החליטו פה אחד לשלוח את שלושתנו לבצע בדיקות פוליגרף. איך ששמעתי את זה שאלתי את עצמי איך אני תמיד מכניסה את עצמי לדברים כאלה? כבר היה מאוחר מלחזור בי וגם רציתי לעזור לה כמה שאפשר, הלכתי לעשות בדיקת פוליגרף , לא ידעתי שהתחום הזה כ"כ מעניין. יום למחרת הזמינו אותנו לדיון והקריאו את התשובות בקול. כמובן שהאמת יצאה לאור והם התגרשו. מזל שקיים מכשיר פוליגרף, הוא נשק נגד שקרנים כמוהו. לשמחתי הגיע היום מעבר שלי ועבר למקום הרבה יותר טוב, בלי שכנים שמרביצים והסתבכויות עם פוליגרף.

אני לא מאמינה למה ששמעתי, לא האמנתי שהחברה הכי טובה שלי תוכל להקים שערורייה שכזו. ישר הרמתי אליה טלפון כדי לאמת איתה גרסאות ושאלתי אותה אם זה נכון שהיא המאהבת הנודעת של הבוס הגדול, היא נדמה כששמעה את מה ששאלתי ואמרה לי שאלה רק שמועות והיא בחיים לא תהיה מאהבת של מישהו. אני מכירה אותה מגיל קטן ואני יודעת שהיא לא תהיה מאהבת של מישהו, היא אחת שאוהבת להיות ה"אחת" ולא מקום שני, היא אף פעם לא מקום שני.

כשהתחלתי את עבודתי החדשה בתור מנהלת כספים בחברה ידועה נאלצתי לעבור עפ"י דרישות החברה סדרת בדיקות פוליגרף, לא תיארתי לעצמי שאי פעם אצטרך לעבור בדיקת פוליגרף. לבדיקות פוליגרף יש קונוטציה שלילית בד"כ הן מתקשרות לשקרים, מזימות ובגידות. כשהגעתי לבדיקת הפוליגרף ניגש אליי הבודק וחיבר אותי לכל מיני אלקטרודות, הוא הסביר לי על מהלך הבדיקה, מה עושים קודם ועל מה הבודקים מסתכלים, על סוגי שאלות כמו שאלות בקרה לדוגמא: את גרה ברח' הרצל? שאלות הבקרה הן המדד לתגובות הפיזיולוגיות בגוף בזמן שאדם משקר ו/או דובר אמת, אחריהן מגיעות השאלות אמיתות שאותן רצים לחקור. לא ידעתי שתחום בדיקות הפוליגרף מעניין כ"כ, הוא מכיל בתוכו ידע ביולוגי על גוף האדם וקריאת הבעות פנים ושפת גוף, לפתע העבודה שלי נשמעה כ"כ לא מעניינת וזו עבודה שתמיד חלמתי עליה. אחרי שיקולים רבים החלטתי ללמוד את תחום הפוליגרף, לאט לאט תוך כדי העבודה כמנהלת כספים, הוצאתי תעודת בודקת פוליגרף ועבדתי כבודקת פוליגרף בשעות הפנויות שלי. עם הזמן והניסיון נשאבתי עוד ועוד לעולם הזה, מבדיקות פוליגרף התחלתי להתעניין בחקירות פרטיות לאנשים וכן הלאה. החלטתי ללכת אחרי מה שמעניין אותי והתחלתי לעבוד במשרה מלאה בתור בודקת פוליגרף והתלוויתי לחוקרים פרטיים בחברה בה עבדתי. בחקירות הראשונות שלי כל סיפור נראה לי כמו סרט הוליוודי, לא חשבתי שבאמת קיימים דברים, אתה ממרגיש ממש כמו בסרט פעולה, אתה מגלה דברים על אנשים, כמה אנשים יכולים להיות נוכלים, שקרנים ורעים כנ"ל בבדיקות פוליגרף, שקרים ומזימות מכל עבר, חברים טובים שבגדו אחד בשני בעסקים, אישה שבוגדת בבעלה עם אחיו, ואלה רק הדברים הקלים. עכשיו כל יום עבודה הוא אקשן בשבילי, ממש כמו שאני אוהבת.

אף פעם לא חשבתי שהנישואים שלי ושל בעלי יעלו על שרטון, אתם לא מבינים איך בערב אחד כל החיים יכולים להשתנות בהיסח דעת קטנטן ובתור בחורה שחייבת להיות בשליטה ותמיד עם הראש על הכתפיים זו טרגדיה קשה.
לי ובעלי יש זוג חברים טובים ומדי פעם אנחנו יוצאים לבלות יחד במסעדות, ברים וגם מארגנים ערבים באחד הבתים. ערב אחד יצאנו לדאנס בר, התחלנו לשתות, התור של הנהג תורן נפל על הזוג השני ואשתו התנדבה. המוזיקה זרמה וגם השתייה, בד"כ זה לא ככה, אנחנו לא משתגעים. בעלה ישב ליידי, צחקנו שתינו ועשינו לחיים. אחרי כמה שוטים הלכתי לשירותים, כשבאתי לסגור את דלת התא, הוא היה שם, עצר אותי ונכנס אחרי, התחיל לנשק אותי בצוואר, שנינו לא היינו בשליטה ניסיתי להשתלט על הדחפים הטבעיים ולעצור אותו, ולא יכולתי, השילוב של השתייה וההורמונים לא בא ביחד. כנראה שהתעכבנו שם המון זמן ובעלי הגיע לשירותים, הוא אמר שראה 2 זוגות רגליים, תא נעול וחזר למקום. אחרי כמה דק' חזרנו שנינו. סופו של הערב הגיע וחזרנו לבתים. בעלי לא הוציא מילה, רק בוקר הוא ירה עליי את החשדות שלו, ולא ידעתי מה לומר להגנתי, לא יכולתי לתרץ את זה שזה בגלל האלכוהול ולהגיד שבעלה הוא זה שבא אליי, ובלי לשים לב מצאתי את עצמי משקרת ואומרת שזו לא אני. הוא אמר שכדי להוכיח זאת הוא רוצה שאעשה בדיקת פוליגרף והסכמתי . הלכנו לעשות את הבדיקה, הייתי ממש לחוצה. התוצאות מגיעות רק יום אחרי, החלטתי שאני לא רוצה שהנישואין שלי ייגמרו רק בגלל טעות אחת קטנה שקרתה ללא שפיות, שלחתי לבודק פוליגרף הודעה והתחננתי אליו שישקר בתוצאות, אמרתי לו שיש לי ילדים והמשפחה שלי תלויה בו ואני סומכת עליו שלא יפרק משפחה בגלל טעות אחת. לצערי התחנונים שלי לא עזרו והאמת התגלתה, בעלי נפגע כ"כ והתביישתי בעצמי. בסופו של דבר המשכנו לגור יחד בגלל הילדים אבל החלטנו לנהל מערכת יחסים פתוחה. בגלל ערב אחד של יותר מדי אלכוהול החיים השתנו לנו ברגע.

אני ודודי שירתנו יחד באותה פלוגה בצבא. אף פעם לא חיבבנו האחד את השני יתר על המידה, שלום שלום, לא יותר מזה. לימים נודע לי שדודי חתם קבע בצבא, יצא לקצונה ואחר כך התגייס למשטרה הכחולה. הוא היה קצין חקירות ואחר כך עבר להיות קצין באגף התנועה של המשטרה. מאז שסיימתי את השירות הצבאי לא התראנו. חצי שנה לא הייתי בארץ, עשיתי טיול למזרח הרחוק. חזרתי לארץ וגם פה המשכתי לעשות חיים. בכל יום אטרקציה חדשה ובלילות בילויים עד ליום שלמחרת. אני מטבעי פרפר שאוהב את חיי החופש והנהנתנות. ערב אחד כשיצאתי לפאב הבית שלי "פרוגרס" שבהרצליה, התחלתי עם ג'נט. היא זרמה איתי ואת הערב סיימנו בין הסדינים. רק אחרי חודש של שכרון חושים, היא טרחה לספר לי שהיא אישה נשואה. מהרגע ששמעתי את זה התרחקתי ממנה כמו מאש, זה הקו האדום שלי, עם נשואות לא מתעסק. היא לא הרפתה והמשיכה להטריד אותי בהודעות ובטלפונים, עד שבעלה תפס אותה על חם. העולם הוא קטן ובעלה היה, לא פחות ולא יותר, דודי מהצבא. הוא הגיע עד אלי איכשהו, ואני לא הכחשתי דבר. הוא איים והבטיח שיחכה לי בסיבוב. וכך היה. כעבור מספר חודשים יצאתי כהרגלי לפאב. בסיום הערב ביציאה ממתחם הבילויים הבחנת בניידות שמבצעות בדיקת שכרות. דודי היה מפקד המבצע. עצרו אותי בצד והנחו אותי לבצע בדיקת אלכוהול. דודי הגיע וביקש "לטפל" בי אישית. הוא זייף את תוצאות הבדיקה, לקח את הרישיונות שלי ורשם דו"ח שפוסל את רישיון הנהיגה שלי בשל נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לצערו הרב, באותו שבוע נטלתי אנטיביוטיקה ולכן לא שתיתי ולו לגימת אלכוהול. ידעתי שהוא חשב שמצא את הדרך להתנקם בי, רק שטעה בגדול. הלכנו לבית משפט וביקשתי מהשופטת להבדק בפוליגרף. היא, ששמעה את טענות שני הצדדים ולאור עברנו המזהיר, שלחה את שנינו לבדיקות פוליגרף. בהמשך בדיקת פוליגרף הוכיחה את חפותי ואת שקריו. הוא נדרש לשלם לי פיצויים על עוגמת הנפש והימים ללא הרישיון וכמו כן הושעה מתפקידו לאלתר.

עבדתי בבית מלון בירושלים במשך שבע שנים. שימשתי כמזכירת המנכ"ל, רכשתי את אמון כל הסובבים אותי והתחברתי עם כולם. למרבה הצער, המשכורת החודשית שלי הייתה מתחת לכל ביקורת, והייתי חייבת להשלים עם העובדה שעם חברים לא הולכים למכולת. חוץ מהשכר הנמוך שהרווחתי, אולצתי לעבור מתפקידי, מה ששבר אותי לגמרי. המנכ"ל עזב, והחדש שהגיע הביא איתו את המזכירה שלו. הבנתי שהגיע הרגע לומר שלום. כולם נשארו חברים שלי גם אחרי שעזבתי שם. בדיוק באותם ימים התקשר חבר טוב שלי ושאל אותי אם אני מעוניינת לעבוד כמזכירה בגן אירועים באזור. הוא אמר לי שהמזכירה שם חולה והם צריכים ממלאת מקום לחודשיים שלושה הקרובים. אני, שלא היה לי יותר מדי מה להפסיד, מיד הסכמתי. כבר ביום שלמחרת הגעתי לראיון עבודה ובתחילת השבוע התחלתי רשמית לעבוד במקום. התאקלמתי די מהר למקום החדש, כנראה שגם אני הייתי זקוקה לשינוי. כעבור ארבעה חודשיים, המזכירה הקודמת, שולי, חזרה לעבודה בחלקיות המשרה. היא הייתה מגיעה לארבע שעות והולכת הביתה. מההתחלה אני והיא לא הסתדרנו. כנראה שהיא חששה שאתפוס את מקומה, שכבר לא כל כך שלה. שולי תמיד הייתה מנסה להפיל אותי. הייתה לה פרוגרס מתוכננת בקפידה. היא הייתה "מלמדת" אותי את כל מה שאסור לעשות, בכל טעות אפשרית הייתה מאשימה אותי, והשיא היה ברגע שהאשימה אותי בגניבת שיקים מהכספת. הפעם היא הלכה רחוק מדי עם הרצון להעיף אותי משם. ואני לא ויתרתי לה. גם כשניסתה לחזור בה, אני התעקשתי ששתינו נלך ל בדיקות פוליגרף על מנת שהאמת תצא לאור. הבטחתי לה שכש בדיקת פוליגרף תוכיח את חפותי המלאה, אתבע אותה להוצאת דיבה. וכך היה. הודות ל פוליגרף, אני יצאתי חפה מכל פשע, בעוד היא כשקרנית. היא פוטרה לאלתר, ואני הגשתי תביעה כנגדה.

כמדי שנה נהרגים הרבה אנשים בתאונות דרכים. ברוב המקרים הגורם לתאונות הוא הנהג. קורה שהנהג עייף מדי, ובכל זאת מחליט לשבת מאחורי ההגה ונרדם תוך כדי נהיגה. קורה שהוא עירני אך נוהג בהיסח הדעת בשל מסיחים שונים כגון: שיחת טלפון, רדיו, ילדים משתוללים במושב האחורי ועוד כאלה ואחרים. קורה שהנהג נוהג בחוסר אחריות משווע, כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול. לא אחת, בני נוער יוצאים לבלות, שותים עד שמאבדים את עצמם לדעת, עד ששוכחים את שמם ומעזים לעלות על הרכב ולנהוג בשוכרה. באותו רגע, הם חורצים גורלם של אנשים חפים מפשע ומתנהגים כרוצחים לכל דבר.

בשנה שעברה התרחשה תאונה מזעזעת, אחת מיני רבות. באותה תאונה היה קשה מאוד להצביע על אשם אחד. זה היה סוף שבוע עצוב במיוחד. לפנות בוקר זוג אחים תאומים נסעו ברכבם, כשהנהג היה תחת השפעת סמים ואלכוהול. הוא נסע ברמזור אדום והתנגש חזיתית ברכב ההסעה של נהגי חברת "אגד" שהיו בדרכם ליום עבודה שגרתי. כל חמשת הנהגים שהיו ברכב נהרגו במקום, מה שהביא להרס טוטאלי של חמש משפחות. זוג התאומים נפצע באורח בינוני. בבדיקות שנערכו לשניים, נמצאו שרידי סמים קלים ואלכוהול אצל אחד מהם. בשל הדימיון הרב בין השניים, והDNA הזהה שלשניים, היה קשה לדעת מי בדיוק נהג ברכב והביא למותם של חמש נפשות חפו מפשע. בשל אהבת האחים העזה, הנהג הודה באשמה והתאום שלו, שחף מפשע, לקח גם הוא את האשמה עליו. לחוקרי המשטרה לא נותר דבר, אלא לערוך בדיקות פוליגרף לשניים. התאום ששיקר, סירב להתחבר למכשיר הפוליגרף. מה שכבר גרם להם להבין מי האשם מבין השניים. התביעה לא יכלה להסתמך על השערות בלבד, ולשם ההוכחה, ערכו לשניהם בדיקת פוליגרף על אף הקושי בשל התנגדות אחד מהתאומים. בדיקת פוליגרף הוכיחה חד משמעית מי היה האשם שיוגש כנגדו כתב אישום חמור ביותר.

קיבלתי מכתב שנפתח כנגדי תיק במח"ש (מחלקה לחקירות שוטרים) עוד מימי השירות שלי ביס"מ. בשבילי זאת הייתה עוד משמרת שגרתית, ולא ייחסתי חשיבות מיוחדת למה שקרה שם. ערכנו חיפוש על אחד מהשוהים הבלתי חוקיים. לא פעם קרה שהחטפנו להם מכות תוך כדי החיפוש. דווקא במקרה הזה לא הייתי מעורב. שלומי שהיה חלק מהצוות שלנו אז, התהפך על הערבי שקילל אותו והלם בו באגרופים חזקים עד שאיבד את הכרתו. כולנו היינו עדים לזה אך לא לקחנו בזה חלק. הערבי, שהיה עם כיסוי עיניים כל הזמן, לא ראה מי הרביץ לו, והגיש תלונה על כל החמישה. אני וכל החברים מהצוות קיבלנו את המכתב על התלונה שהוגשה כנגדנו. לכולם היה ברור שלא נסגיר את החבר שלנו. תיאמנו גרסאות בינינו, וסיכמנו שנאמר שאנחנו לא זוכרים מי, כמה, למה ומתי. לימים, עברו שנתיים מאותו המקרה ואני הייתי באמצע תהליך גיוס לימ"ס, חלום חיי. אחרי קשיים רבים להיכנס לגיבוש, בשל התיק שעמד בעינו, הצלחתי. לצערי הרב, כבר בשבוע השלישי לגיבוש, קיבלתי מכתב שבית הדין החליט על הגשת כתב אישום. נפתחה חקירה והזמינו כל כולנו ל בדיקות פוליגרף בזה אחר זה. שלומי סירב בכל תוקף ל בדיקת פוליגרף, הוא לא מאלה שיודעים לשקר. אני כל כך האמנתי לשקר של עצמי, שאפילו ה פוליגרף האמין לי. כל היתר נכשלו בבדיקה ויצאו דוברי שקר. אין לי מושג איך כל זה יסתיים. אם נצא אשמים, נישא בנזק לא קטן. אותי יעיפו מהגיבוש, ואת היתר עלולים לפטר. אנחנו שומרים אמונים לחברנו היקר, אך מקווים שהוא יתעורר ויקח אחריות מלאה על המעשים שלו, וישחרר אותנו מהסיפור.

את גידי הכרתי כשהתחלתי לשרת ביחידת הבילוש של תחנת נתניה. הוא תמיד נהג לעשות שטויות ולהתלוצץ על חשבון האחרים. בחיפושים שהיינו מבצעים בבתים של חשודים, הוא היה מתנהג בצורה מחפירה. לדוגמא, כשהיה מוצא חפצים אישיים ואינטימיים של בני הזוג, היה משמיע קולות ונאנח. האישה שהייתה עדה להשפלות, אף היא הייתה מוטרדת, ולא פעם שלח ידיים וניסה לבדוק עד כמה יוכל להרחיק לכת. במקרים אחרים בהם מצא שטרות של כסף, היה מכניס לכיסו, מבלי שאף אחד יבחין, לפחות זה מה שהוא חשב. קיימתי איתו שיחות בכמה הזדמנויות שונות, הזהרתי אותו שאם ימשיך ככה, הוא יאבד את מקום העבודה שלו, ואת מקור ההכנסה הקבוע של הבית שלו. הוא נשוי ואב לשניים. לצערי, כל מה שאמרתי לו נכנס לאוזן אחת ויצא מהשנייה.

גידי לא נתן את הדין על מעשיו, עד שהתקבלה תלונה בלשכתו של מפקד התחנה ומפקד המרחב. התלונה הועברה לטיפול של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). אלה עכבו אחריו והתקינו מכשירי האזנה בכל מקום אפשרי. כעבור שלושה חודשים של עבודה חשאית, הם עצרו אותו לחקירה. הסיפור הודלף לכלי התקשורת, ואת כדור השלג הזה, אף אחד לא יכול היה לעצור. לתחנה הגיעו מספר נשים שהגישו תלונה בגין אותן עבירות שביצע. גידי הכחיש בכל תוקף. בנוסף לראיות המפלילות שהיו בידי מח"ש, הם אילצו אותו לעבור בדיקת פוליגרף, כדי לחזק את ההוכחות שבידיהם להוכחת אשמתו. מתוקף תפקידו, לא יכול היה לסרב לבדיקה. גידי הודח מתפקידו והושעה עד שיוגש כנגדו כתב אישום. לכולם היה ברור שימיו במשטרה ספורים.

אני לא מאמינה שהסיוט הזה קורה לי, שאלו החיים שלי. הייתי רוצה להתעורר ולהבין שהכל היה רק חלום בלהות. רק לפני חודשיים נולדה גלי הקטנה. כשנקלטתי להריון הזה חשבתי שחיי נישואיי טובים מתמיד. אני וגדי היינו בזוגיות מושלמת, התאומים בני 16, כבר לא ילדים קטנים שצריך לדאוג להם, ולנו נשאר הרבה זמן להנאות שלנו ולטיפוח התא המשפחתי שלנו. כשגילינו שאני בהריון, זאת הייתה הפתעה גמורה, הפתעה טובה כמובן. לא תיכננו את זה, אבל שמחנו עד השמיים. גדי היה בעננים. הוא היה מלטף לי את הבטן ומדבר אליה בלי הפסקה. היה מפנק אותי ללא הרף, וכל בקשה שלי הייתה לו למשאלה. אני פרחתי, הילדים היו מאושרים, אידיליה… כשהייתי בחודש השביעי, התחלתי לחוש בשינוי קל שחל בגדי. הוא היה קצת חסר מנוחה, ניסה לשדר "עסקים כרגיל", אבל אני הרגשתי שמשהו לא כשורה. דיברתי איתו כדי להבין מה עובר עליו. הוא היה מחייך ואומר שזאת תקופה לחוצה בעבודה, ושהוא שרוי במתח רב. רציתי להאמין שזאת הסיבה, הייתי יותר מדי שמחה מהלידה הקרבה שסירבתי לחשוב אחרת. מהחודש השמיני הוא הפסיק לשכב איתי בטענה שהוא מפחד, נורה נוספת נדלקה לי, שהרי גדי תמיד חשק בי וכלום אבל כלום לא היה עוצר בעדו מלקיים יחסים. חודש אחרי הלידה של גלי, הבנתי שמדובר בהרבה יותר מזה. לא צריך להיות חכמה גדולה בשביל להבין שיש לו מישהי אחרת. הטחתי זאת בפניו, והוא כמובן הכחיש. אמרתי שאני לא מאמינה שאין אף אחת וביקשתי שאם הוא טוען שהוא דובר אמת, אז שיעבור בדיקת פוליגרף. הוא סירב בכל תוקף לעבור את בדיקת ה פוליגרף , והתחיל לכעוס ולתקוף אותי על חוסר האמון שאני מפגינה כלפיו. לא הרפיתי. שכרתי חוקר פרטי וכעבור שבוע הגיעו לידיי תמונות מזוויעות, גדי מחובק עם אחרת, גדי מנשק אחרת, גדי שוכב עם אחרת! זרקתי לו את התמונות וביקשתי שיעזוב את הבית לאלתר. הזמן יעשה את שלו, ואתגבר. יבוא יום שאאסוף את השברים ואפתח פרק חדש בחיים.

כולם קינאו בי ובדניאל, היינו זוג מושלם. עידן הטיטולים והמטרנות תם מזמן, יובל התגייס לצה"ל וגילי הכירה חבר חדש. כל אחד מהם חי את חייו. כסף לא היה חסר מעולם. העסק הכניס תשואות בכל שנה יותר גבוהות מקודמתה. בקיצור, אין תלונות. דניאל בילתה כל היום בבתי קפה, מכון כושר ושופינג. בכל חמישי היינו יוצאים לפאב, שותים לשוכרה, חוזרים הבייתה ועושים אהבה. ביום שישי קמים משנת היופי שלנו ונוסעים למלון יוקרה ומקבלים עיסוי מפנק. ערוץ החיים הטובים, זה אנחנו. טיסות לחו"ל היו דבר שבשגרה. טסנו לאיים הקריביים עם זוג חברים נוסף, גבי ולילך. זה היה טיול שלא ישכח. היינו במסיבת חוף, משהו לא רגיל, שתינו עד ששכחנו מי אנחנו. במהלך הערב ההזוי הזה, החלטנו לממש פנטזיה, ולעשות את זה ברביעייה. מה שהלך שם, אילו קירות החדר יכלו לדבר… המשכנו את הטיול כאילו לא היה דבר. גם כשחזרנו לארץ, לא העזנו להזכיר משהו מאותו טירוף ואובדן חושים. מאותו ערב משהו בדניאל השתנה. ככל שחלף הזמן, גבר בי החשד שגבי ודניאל לא מיצו את הקטע החד פעמי שהיה, ושזה היה רק הפתיח לרומן שנרקם מתחת לאף שלי. אחרי חודשיים של יסורים, הטחתי בפני אישתי את החשדות שהיו לי. היא כמובן הכחישה בכל תוקף, אבל אני איבדתי בה כל אמון. אמרתי לה שאם היא רוצה להוכיח לי אחרת שתעבור בדיקת פוליגרף. בהתחלה שידרה ביטחון והסכימה. היא דחתה את הבדיקה, כל פעם מסיבה אחרת, עד שנשברה. היא סירבה באופן חד משמעי לבצע את הבדיקה. היא ידעה שהבדיקה תוכיח ששיקרה אותי לאורך כל הדרך. היא הודתה בפני שנסחפה כמו למערבולת ואפילו האשימה אותי בכך שדחפתי אותה לעשות את זה. האמת, שהיה משהו בדבריה. הגחמות שלי עלו לי ביוקר. הרשיתי לעצמי לזלזל בדבר היקר והקדוש מכל – האישה שלי. הסכמתי לחלוק אותה עם אחר, בשביל הצורך "לגוון" קצת, ושילמתי מחיר יקר. עכשיו אני בפרשת דרכים. האם לנסות לסלוח, להתגבר על המשבר ולשקם את ההריסות או להתגרש ולאבד את אהבת חיי, והפעם לתמיד.

תמיד תהיתי איך זה לעבור בדיקת פוליגרף, מה מרגישים בזמן הבדיקה ואיך זה מתבצע אבל אף פעם לא חשבתי שאני באמת אצטרך לעבור אותה.
בבניין שלי גרים זוג שכנים שממבט מבחוץ הכל היה נראה מושלם. שניהם עובדים, יוצאים לחופשות, אוהבים וממש נהנים מהחיים.

בסופו של יום עמוס וארוך שעבר עליי הגעתי הביתה, עליתי במדרגות, שמעתי צרחות ואיומים באותו שניה ירד מהקומה העליונה חברו הטוב של הבעל הגר
באותו בניין. הסתכלנו אחד על השנייה מחליפים מבטים של "מה אלו הצרחות האלה" לא חשבנו לעצמנו שמדובר במקרה חריג בין בני זוג, אבל בסופו של דבר
החלטנו להיכנס אליהם ולראות מה פשר המהומות הללו. פתחנו את הדלת ומצאנו אותם במצב לא יאומן, הוא רטן מעליה ואחז במטאטא, כולה בוכה עם סימנים אדומים מסתבר שבאמת הכל היה רק נראה מושלם. הזמנתי משטרה במהירות באותה הרגע שחברו ראה אותי מתקשרת אליהם הוא ניסה לעצור בעדי דבר שהפליא אותי מאוד!
אחרי כמה דקות ספורות הגיעה המשטרה לקחה את הגבר והאישה וחקירה לראות מה קרה ואתנו, אותי ואת חברו, כעדים. לא מספיק שעבר עלי יום ארוך ומייגע נאלצתי לעבור חצי מהלילה בתחנת המשטרה למסור עדות. כשהגעתי הביתה עשיתי מקלחת נעימה נכנסתי למיטה וחשבתי שגמרתי עם כל הסיפור הזה.

אחרי חודשיים שלושה קבלתי מכתב מבית המשפט לבוא ולהעיד היססתי אבל החלטתי ללכת. עליתי לשולחן העדים וסיפרתי את הגרסה שלי, את מה שראיתי בעצם, אחרי עלה להעיד חברו הטוב, וסיפר סיפור ממש מופרך, בקצרה הוא אמר שהוא חיבק ונשק אותה ושהיא קבלה מכה מהארון. בגלל השוני בגרסאות בית המשפט החליט שעלינו לעבור בדיקת פוליגרף לאימות גרסאות. הגענו למכון הבדיקה, כל הרגשות שתמיד תהיתי אם הם יופיע אכן הופיעו. תחילה הקריאו לנו את השאלות שהולכות להישאל בבדיקה כדי למנוע לחצים מיותרים, בניהם היו שאלות השוואתיות כמו "מה שמך" "איפה אתה גר" וכו' כדי לראות מהם הסימנים הפיזיולוגיים הטבעיים. עברנו את הבדיקה בסופו של דבר גילו שחברו שיקר וניסה לסלף את האמת כדי לעזור לו. הוא הואשם בסיוע. וכך עברתי את בדיקת הפוליגרף הראשונה ומקווה מאוד שהאחרונה שלי.

אורלי התחתנה בגיל צעיר, כבר בגיל 21 הפכה לאמא. החיים לא הטיבו עימה, ובעלה נהרג בתאונת דרכים. היא ורוני ז"ל גידלו את תמר יחד עד שהגיעה לגיל 5. הוא כבר לא הספיק לראות אותה עולה לכיתה א'. זה מספר שנים שאורלי מנסה לאחות את הפצעים, הכאב שבאובדן גדול מנשוא. אחרי 4 שנים מהגהנום,  ממש במקרה, היא הכירה את שימי. הוא היה טכנאי של חברת תקשורת והגיע לביתה לשם התקנת קו אינטרנט לילדה. הוא פלרטט איתה והיא חשבה לשם שינוי שתיתן לזה צ'אנס. הם ניהלו מערכת יחסים ארוכת טווח, וכעבור שנה הוא עבר להתגורר אצלה באופן רישמי. לתמר מלאו 10 שנים. על אף החוויה הקשה בילדותה, היא הייתה ילדה טובה, בוגרת לגילה ומלאת שמחת חיים. היא שמחה בשביל אמא שלה שהצליחה לשקם את עצמה. אחרי תקופה לא קצרה ששימי עבר לגור איתן, היא הבחינה במשהו שהשתנה אצל הילדה. היא התחילה להסתגר בתוך עצמה ונמנעה מלשבת לאכול יחד, בעיקר כששימי נמצא בבית. אורלי ישבה איתה לשיחה שבה כל עולמה חרב עליה בשנית. תמר סיפרה בבכי קורע לב, שבזמן שהיא ושימי היו לבד בבית הוא היה קורא לה לחדר השינה. הוא היה מבקש ממנה לעשות לו נעים ושתגע בו. בפעמים האחרונות ביקש ממנה להתפשט וביצע בה מעשים מגונים. הוא איים עליה שאם תעז לספר למישהו הוא יגיד ששיקרה כדי לנסות להפריד בינו לבין אימה. וזה גם מה שטען בשלב מאוחר יותר בתחנת המשטרה אחרי שנעצר. לאחר עימות יזום בין השניים, הוחלט לבצע לשוטה המנוול בדיקת פוליגרף, שתהיה קבילה בבית המשפט על מנת להוכיח את מעשי הסדום שביצע בילדה הקטנה. נגזרו עליו שנות מאסר רבות, בעוד אורלי חיה בהאשמות עצמיות וביסורים על שהכניסה את היצור הנאלח לביתה.

אין כמו יפו בלילות, אך בימים יפה לא פחות. ברגע שהאביב מגיע, אני שם. כל שבוע, ביום שישי, אני ממהרת לסיים את כל ההכנות לשבת. את הניקיונות אני מתחילה מיום חמישי, על הקניות אחראי בעלי המסור, וליום שישי נותרו רק הבישולים. אני מתעוררת מוקדם ומשתדלת להספיק הכל עד השעה 12:00. אני נפגשת עם חברה טובה לקפה בעיר, ומיד אחר כך חוזרת הביתה, מחליפה לבגד ים, מארגנת פירות ומגבת ויוצאת לדרך. אני מתה על חוף הים של יפו. כן, אני לא מתעצלת ונוסעת עד לשם. אפילו שיש חופי ים שקרובים אלי הרבה יותר מיפו, כגון: פלמחים, ראשל"צ, אשדוד, חוף יפו, הוא האהוב עלי. יש שם משהו מיוחד באוויר, אחר, מרגיע… שלא כמו בכל החופים, הוא איננו גדוש במתרחצים. לא פעם, לפני שאני יורדת לחוף, אני מטיילת ברחובות העיר. אני מבקרת בשוק הפשפשים (יש שם מלא מציאות), קונה פיתה עם לבנה וזעתר ומקנחת בכדור גלידה בטעם מסטיק.

בפעם האחרונה שביקרתי בשוק הפשפשים מצאתי מכשיר מוזר, כזה שלא הכרתי. המוכר אמר לי שזהו מכשיר פוליגרף עתיק. אפילו שלי לא היה שימוש במכשיר, קניתי אותו. יש לי חבר טוב שאוהב לאסוף עתיקות, הוא מאמין שיום יבוא ויעשה מזה מיליונים. אני זורמת איתו, אם זה מה שהוא מאמין בו ושעושה לו טוב, אז למה לא. ביום שבת נסעתי אליו הביתה והבאתי לו את המתנה. אין ספק שהצלחתי לשמח אותו.

רונה ודורית היו מועמדות לאותו תפקיד בחברה בכירה, חברה לתעשיית מטוסים. לא מעט שלבים עמדו בפניהן. השלב הראשון היה מבחן בכתב שאמור לבחון את מידת האינטליגנציה שלהן. בהמשך עברו שלושה ראיונות, כל פעם בפני גורם בכיר יותר בחברה. הקרב בין השתיים היה צמוד, שתיהן היו טובות, אך רונה הצליחה להעפיל לשלב הגמר. היה לה קסם אישי, משהו מיוחד. בלי שתתאמץ יותר מדי, הצליחה לכבוש את כולם. השלב האחרון, רגע לפני שהתקבלה למשרה, היה בדיקת פוליגרף. כל מי שעובד בחברה הזאת, חייב היה בבדיקה על מנת להוכיח את אמינותו, שכן מדובר במידע סודי שאסור שידלוף החוצה. המזכירה של מנכ"ל החברה תיאמה לה מועד לביצוע הבדיקה במכון מור, מכון בעל שם ומוניטין. בבוקר הבדיקה, רונה לא חשה בטוב. הייתה לה מיגרנה איומה שליוותה אותו עוד מהלילה הקודם. היא התקשרה להודיע שאין באפשרותה להגיע ושידחו לה את הבדיקה לשבוע הבא. בתחילת השבוע היא התייצבה במכון וחיכתה בסבלנות שתורה יגיע. כעבור מספר דקות היא נקראה להיכנס לחדר. היא התיישבה על כיסא וחיברו אותה למכשיר הפוליגרף. היא עוד לא הספיקה לענות על השאלה הראשונה שנשאלה ופתאום כבה האור, הייתה הפסקת חשמל. עברה חצי שעה, חלפה לה שעה והחשמל לא שב. הם נאלצו לדחות את הבדיקה בשנית, כנראה שאן לה מזל עם הבדיקה הזאת, חשבה לעצמה. כעבור שבוע נוסף של המתנה, היא עברה בהצלחה את הבדיקה. המנכ"ל בכבודו ובעצמו התקשר לבשר לה שהיא התקבלה לעבודה.

"הכל זה מלמעלה", ניסתה אמה לנחם אותה, אבל לשרון היה קשה מאוד להתאושש מהמשבר שלה. היא וניר גרו ביחד וניהלו מערכת יחסים ארוכה, קרוב לשלוש שנים. לפני חודשיים היא טסה לחו"ל עם שתי חברותיה הטובות לשבוע, בשל אילוצים מהעבודה שלה, נאלצה להקדים את מועד חזרתה ביום. היא החליטה לא להודיע על כך לבן זוגה ולהפתיע אותו, אך לצערה היה זה הוא שהפתיע אותה, ולא לטובה. היא חזרה בשעות הקטנות של הלילה לביתם, והזדעזעה לגלות בחורה אחרת שוכבת ערומה במיטה שלהם. מאותו הלילה היא ניתקה איתו כל קשר, היא בחרה שלא לענות לטלפונים הבלתי פוסקים שלו ואמרה שלא נותר מקום לכלום, אפילו לא למילים. אחים שלה אספו בשבילה את כל הציוד שלה משם. גם את מקום העבודה היא עזבה, כי שניהם עבדו באותה חברה. היא הבינה שכדי שתוכל להתגבר על החוויה הקשה שעברה היא חייבת בנתק מוחלט. אחרי חודשיים בבית, היא החליטה לאסוף את עצמה, לקום על שתי הרגליים ולהמשיך הלאה. היא מצאה עבודה חדשה במשרדי הממשלה, אך לצורך קבלתה למשרה באופן סופי, נשלחה לעבור בדיקת פוליגרף, כחלק מתהליך שיגרתי של קבלת עובדים לארגון מסוג זה. היא נכנסה לחדר הבדיקה, התיישבה על הכיסא וחיכתה. איתן נכנס והציג את עצמו כמבצע הבדיקה. היא לא חשבה שזה יקרה לה כל כך מהר, אך התחילה לחוש פרפרים בבטן, סוג של התרגשות קטנה. זה היה הדדי, הוא התאהב בה ממבט ראשון. אחרי הבגידה של ניר, היא לא האמינה שתוכל להתאהב שוב. היא נזכרה במילים של אמא שלה, חייכה לעצמה והבינה שכל מה שקורה הוא לטובה.

היא הייתה החברה של השכן ממול, הם גרו ביחד. תמיד הייתה מחפשת סיבה להקיש על דלת ביתי, בעיקר בזמן שתמיר לא היה בבית והיא הייתה לבד. לא אחת נכנסה לביתי כדי לשפוך את שעל ליבה ולספר לי על הריב האחרון שלהם. לא הייתי טיפש בכדי להבין שהיא מעוניינת בי, האמת שנראתה די טוב. נוצר בינינו מתח מיני מטורף עד שזה התפוצץ. היינו לבד בבית ובשונה מפעמים שעברו, שיחת הנפש הסתיימה לה בין הסדינים – בדיעבד, טעות חיי. נילי כבר לא יכלה לסבול את הנוכחות של תמיר ובקשה להיפרד ממנו. היא התאהבה בי. לא עברו מספר ימים והם נפרדו. היא העבירה חלק מהדברים אלי, הרגישה בבית. בהתחלה היה נחמד וכיף, עד שהתחיל להעיק קצת. אני, בניגוד אליה, לא התאהבתי בה, היה לי נוח איתה. האמת, חיכיתי ל"שעת כושר" כדי לסיים איתה את הקשר.

ביום בהיר אחד, היא מגיעה אלי עם מקלון מפלסטיק, חיוך מפה לאוזן, "תגיד מזל טוב". נהיה לי חם, היא נכנסה להריון. הבנתי שאבוד לי ומכאן לא אצא כל כך מהר. אל תשאלו אותי למה, התחתנתי איתה. עוד לפני החתונה היו בינינו מריבות ואחריה המצב רק החמיר. לא יכולתי לשאת את זה יותר וביקשתי להתגרש. היא פיתחה לגבי אובססיה מטורפת. תחילה היא איימה להתאבד, מה שלא ממש עבד עלי. כשראתה שזה לא עוזר, התחילה להכות על עצמה ואמרה שאם אמשיך בזה היא תגיד שאני האחראי לסימנים הכחולים שעל גופה, בקיצור חיזור גורלי. אחרי התייעצות עם הוריי, החלטתי ללכת על זה בכל הכוח, והיא בשלה. פתחתי תיק ברבנות ובמקביל הלכתי למכון פוליגרף ידוע (הבנתי שיש לי עסק עם חולת נפש). ביקשתי לעבור בדיקת פוליגרף שתוכיח את חפותי מכל אשמה. ידעתי שאצטרך את זה בעתיד. את חפציי לקחתי משם ועברתי להורים. היא כצפוי הגישה תלונה נגדי בגין אלימות. לאחר שזימנו אותי לחקירה, הגעתי מצויד בתוצאות הבדיקה. במשטרה הבינו שמדובר בבת אדם מעורערת בנפשה ומיד סגרו את התיק. כעבור חודשיים קיבלתי את הגט, ועל זה נאמר, ברוך שפטרנו.

משפחת רוזנברג התגוררה בשכונת רמת אביב. לעיני כולם הם נראו משפחה נורמטיבית, זוג הורים ושני ילדים קטנים. אב הבית, שלומי, היה בעל מוסך בת"א, ודורית אשתו עבדה בגן ילדים בשכונה. לאחרונה היו מריבות בין בני הזוג. העסק של שלומי נקלע לקשיים כלכליים, מה שלא תרם במיוחד למערכת היחסים של השניים, בלשון המעטה. כל ערב היו נשמעות צעקות מהדירה שלהם. בבוקר, כשהילדים היו הולכים לבית הספר והם נשארו לבדם, המריבות היו מגיעות לשיאן. בלהט המריבה, שלומי היה מאבד שליטה, זורק חפצים באוויר ושובר צלחות. המצב הפך בלתי נסבל. באחד הריבים שלומי יצא מכליו והעז להכות את אשתו. למחרת כשנרגעו הרוחות, היה מתנצל, אך כבר בריב הבא, היה מספיק לשכוח ומכה בה שוב, וחוזר חלילה. דורית התמלאה בסימנים כחולים בגופה ובפניה. דורית פחדה לדבר. היא לא רצתה לפגוע בילדים. לאט לאט הייתה מתאוששת מהטראומה, מתלבשת ומתאפרת, תוך שמנסה להסתיר את החבורות שעל פניה, לקראת יום עבודה נוסף.

כשנכנסה למעלית הבניין פגשה בניסים השכן ואמרה "בוקר טוב" כשראשה מורכן. "שמעתי הכל", אמר, "ואני לא מתכוון לתת לזה יד". עוד באותו יום ניגש לתחנת המשטרה להגיש תלונה על אלימות במשפחה. הוא סיפר כי מדובר באישה מוכה שחוששת לחייה וחיי ילדיה, ולכן תפחד להתלונן בעצמה. הוא התריע כי אם לא יטפלו בזה, שיצפו את הרצח הבא. הזמינו את שלומי לחקירה. אחרי הכחשות בלתי פוסקות מצידו נאלצו לשלוח אותו לבדיקת פוליגרף על מנת להפריך את דבריו ולהוכיח שהוא מכה את אשתו. כצפוי, הבדיקה הוכיחה חד משמעית שאכן מדובר במקרה אלימות לשמו. הוא נעצר במקום ונפתח כנגדו תיק פלילי. דורית, בשארית כוחותיה, מנסה לאסוף את השברים ולשקם את חיי המשפחה.