מגיל צעיר נקלעתי לצרות, בבית הספר היו קוראים לי ה"כוכב" והרחובות ה"ליצן". אין חוק שלא עברתי ואין פשע שלא עשיתי. בכל פעם שהמשטרה תפסה אותי, בבית המשפט ביקשתי שייקלו עליי ושאני מוכן להשתנות ולהיות בכל מכון שיישר אותי. אבל אם נהיה כנים זה היה בולשיט רק ג=כדי לצאת עם העונק הכי קל ועם הנזק הכי מזערי. אבל כשמגיעים לגיל שבבית משפט כבר לא מקלים עליך, ואחרי שהיית בבית המשפט עשרות פעמים, עם הזמן זה לא עוזר זה רק מחמיר. אבל תמיד חיפשתי איך לברוח, ותמיד הצלחתי, וגם הפעם. הייתה פריצה בשכונה שלידו, שכונה של עשירים, גנבו להם מכשירי חשמל, כסף, תכשיטים, כל דבר בעל ערך יקר. ישר חדשו בי ובעוד שותף שלי, מסתבר שהיו עדים במקום שהלשינו. כמובן שהכחשנו כי לא היינו מוכנים להיכנס לכלא. הכניסו אותנו למעצר לילי, ועוד לילה ויום של חקירות שונות וארוכות, אבל שום דבר לא עזר להם, החלטנו להכחיש כל עוד אנחנו נושמים. כנראה שהחוקרים התייאשו אז הם החליטו להזמין לנו בדיקת פוליגרף. ושני בדיקות פוליגרף עולות יקר למשטרה אבל מרוב שהם האמינו שאנחנו הפורצים הם היו מוכנים לשלם כמה שיצטרך. ואני כמובן ידעתי איך לזייף פוליגרף, הייתי חייב לחשוב כמה צעדים קדימה. כשהכניסו אותי לבדיקה לא הסכמתי לאכול או לשתות, התחלתי להטריד את מחשבותיי בכל בעיה אפשרית שיכולה ליצור אצלי בחיים, העיקר לא להיות מפוקס, בחוסר ריכוז וללא תשומת לב לשאלות כל אלו יכולים להשפיע על בדיקת פוליגרף ולהוציא אותי חף מפשע. אחרי בדיקת פוליגרף יצאתי לשיחה עם אחד החוקרים שהיה קצת בהלם, כניראה מהתשובות, כי הוא ציפה לראות שאני אשם. אבלל בפה פעור הוא שחרר ממני את האזיקים ואמר לי ללכת הביתה ולשמור על העיניינים בשקט, אבל מי מקשיב לשוטרים.

זה היה עוד בוקר שגרתי , אמא ואבא שתו קפה, אחי הקטן התכונן לבית הספר בצעקות . אני קמתי , צחצחתי שיניים, התלבשתי, סידרתי את השיער , וירדתי למטה . אמא ואבא קראו עיתון ודיברו בינהם על איזשהי כתבה מסוימת . הסתכלתי עליהם ובאותו הזמן ירדתי במדרגות לסלון . הכנתי כריך ושתיה, הכנסתי לתיק , ונסיתי להקשיב לשיחה שלהם, נשמע מעניין . שמעתי מילים מוזרות, פוליגרף, בדיקות פוליגרף , לא הבנתי מה הפרוש שלהם .לא היה לי כל כך זמן לשאול אותם כי הייתי צריכה לצאתי לבית הספר ואבא בדיוק הציע לקחת אותי ואת אחי  אז בדרך שאלתי אותו על הכתבה שעליה הוא ואמא דיברו. אמרתי לו ששמעתי אותם מדברים על פוליגרף, ואבא הסביר לי שזו מכונה שמגלה אמת ושקר של אנשים . למשל, אם שואלים אותי שאלה ואני מחוברת למכונת פוליגרף , בדיקת פוליגרף יכולה לזהות אם זה אמת או שקר . אמרתי לאבא שזה דבר מדהים , אם בן אדם לא יכול לזהות מה אמת ומה שקר בדבריו של אדם , אז מכונה יכולה ?  בבית הספר כשהסתובבתי עם חברותיי בהפסקות שאלתי אותן אם הן יכולות לזהות אמת או שקר בדבריי האדם שמולו . חלקן אמרו כן , וחלקן אמרו לא. שאלתי אותן אם הן שמעו על  מכונת פוליגרף . אף אחת לא ידעה במה מדובר , חוץ מילדה אחת . היא סיפרה שאבא שלה חוקר והוא עובד בזה יחד עם שותף שלו . היא המשיכה לספר שפעם אחת היא עשתה בדיקת פוליגרף, סתם בשביל לראות איך זה מרגיש, די היינו מרותקות למידע החדש, כולן התלהבו וחשבו שזה ממש מדליק , וגם אני.

אז יצאתי אל העולם האמיתי, 27 אחרי תואר ראשון, רוצה לקחת את עצמי בידיים, אז אני מחפש עבודה רצינית, עם ביטוח חיים, ביטוח שיניים, הטבות בארץ ובחו"ל, משכורת נוחה שתאפשר לי גם לחסוך וגם לבזבז. התחלתי למחרת את החיפושים, זה התחיל בשליחת קורות חיים דרך מיילים לכל מיני עבודות, המשכתי עם שיחות טלפון, וכמובן הסתובבתי בין בתי עסק כדי להראות שאני רציני ולא יושב בבית כל היום. מצאתי עבודה בחברה עם עתיד טוב ומבטיח, חברת הייטק מסווגת, לא ידעתי עד כמה מסווגת, עד שבאמת הגעתי ל"ראיון" עצמו. אמרו לי להגיע ביום ראשון על הבוקר. קמתי בבוקר רענן, שטפתי פנים, שתיתי נס, אכלתי ארוחת בוקר טובה, הכנתי את עצמי לטוב ולרע. הגעתי למשרדים של החברה, מילאתי טופס של איזה 5 דפים, חיכו איתי עוד איזה 5 חבר'ה,  זה היה מלחיץ אבל לא כמו הרגע שנכנתי אל תוך משרד הראיונות וראיתי שלוש אנשים עם חליפות מגוהצות ברמת גימור גבוה, כל אחד יושב ליד שולחן אחר, מסתבר שלכל אחד היה תפקיד שונה ומעניין. בעצם נכנסתי לראיון עם פוליגרף, אחד חיבר אליי חוטים בכל נקודה בגוף והתיישב ליד מכשיר פוליגרף, השני יישב עם מחברת והסתכל על ההתנהגות שלי, ועל התזוזות שלי, והשלישי שאל את השאלות. מה היה מאמין שבשביל להתקבל לעבודה אני אצטרך לעבור בדיקות פוליגרף כאילו אני פושע, אבל מצד שני זו חברה מאוד חשובה ומסווגת שאסור שאף פיסת מידע תצא לאור מבלי שיקבלו אישור אז מחייב בדיקת פוליגרף כדי לדעת עד כמה אמינים העובדים שמתקבלים. זרמתי, לא היה לי מה להפסיד חוץ מלקבל תשובה שלילית. אבל כניראה שההרגשה להיות פושע או בדיקת פוליגרף או הראיון היה שווה את זה כי התקבלתי לעבודה.

אם תחשבו על זה מערכת יחסים זה כמו פוליגרף. אתה מחובר למכשיר שזה בת\בן זוג, במשך המערכת יחסים אתה נשאל בשאלות ע"י הבן\בת זוג כמו בבדיקות של בדיקות פוליגרף, ואם טעית באחת בדיקת פוליגרף העצבים עולים כמו שהעט מצייר לאורך הדף לרמות גבוהות. אולי אני טועה אבל כך אני רואה את זה. האם אתה מסוגל להיות במערכת יחסים עם פוליגרף? , שחיי היומיום שלך זה בדיקת פוליגרף אחת גדולה? , אלו שתי שאלות גדולות ומכריעות ברגע שאתה מתחיל קשר, בהתחלה אתה לחוץ אבל הכל ורוד ( השאלות קלות כמו מה שמך? או האם אתה גר ברחוב ובמספר כזה?) אח"כ הבן\בת זוג מתחיל לחקור וליש שאלות על אקסים, עבודות, עבר, בתי ספר, תואר (ובמקרה שלנו  זה האם עשית את המעשה הזה? האם היית בתאריך הזה במקום הזה?)  ואז החלק הכי קשה מה עם העתיד, מתי מתחתנים, ילדים, משכנתא, תשלומים מפה עד להודעה חדשה, מחפש לברוח כמה שיותר מהבית ( ושוב במקרה שלנו, השאלות הממש קשות, האם יש לך עדים? האם תוכל להוכיח? אתה רוצה לבלות את משך חייך בכלא? תספר את האמת!). אין אפשרות גם לברוח מזה, כי ברגע שנכנסת למערכת יחסים או אם עשית חטא או פשע כלשהו אתה תגיע לשאלות הקשות בכל מקרה. לכן צריך לחשוב פעמיים האם המאמץ של אותו מעשה שווה את זה, האם אתה באמת רוצה לבלות את כל חייך עם אותו בן אדם והאם זה הבן אדם שיתאים לך, ובמקרה שלנו אם פשענו, האם הפשע היה כדאי, והאם אנחנו רוצים לבלות בכלא במשך כל חיינו. לפעמים אין לנו זמן לחשוב בגלל שאנחנו ממהרים, לכן צריך לקחת כמה דקות, לבלות בדקות הקריטיות הללו כדי להבין מי אנחנו מה אנחנו רוצים לעשות ,עם מי להיות , ומה ייקרה לנו בעתיד.

פוליגרף - התחלנו כמו כל זוג רגיל. הכרנו בחוף הים, אהבה, ניצוצות, פרפרים בבטן וכל ההתרגשות המוכרת רק בהתחלות. אחרי חצי שנה ניר ביקש את ידי. חצי שנה אחרי התחתנו ובהמשך גם הבאנו שני ילדים מתוקים לעולם. לעיני כל הכל היה נראה מושלם, כאילו לא יכול להיות יותר טוב, האמת שגם אני חייתי במין בועה שכזאת. זוג צעיר ואוהב, לכל אחד מאיתנו משרה טובה ועתיד מבטיח. עברנו לגור בבית חדש לגמרי, שקנינו לפני כשנה. הכל היה נראה ורוד. פתאום קיבלתי את הסטירה של החיים שלי. לעבודה של שניר, הגיעה עובדת חדשה, שהצליחה לסובב לו את הראש 180 מעלות. אני שניר היינו מאוד קרובים ומחוברים. הכרתי אותו יותר מדי טוב כדי להבין שכבר כמה חודשים קורה איתו משהו. אפילו שהוא ניסה להסתיר ונלחם בעצמו יותר מאשר איתי, זה היה שקוף, בגלל העובדה שאני מכירה כל חלק בתאים הפנימיים של הגוף והנשמה שלו. זה לא דבר שיכולים לחזות אותו מראש, או להתכונן ולהערך אליו בהתאם. בשניות, כל מה שבנית בעמל רב, מתמוטט לך כמו מגדל קלפים אל מול עינייך. מישהו שם למעלה כיוון את הכל כדי שאקבל את החותמת הסופית שמשהו מתנהל פה מתחת לאף שלי. בוקר אחד הנעתי את הרכב, ומלמטה ראיתי את ניר משוחח בנייד במרפסת. פתאום מכשיר הפארוט שנדלק באופן אוטומטי עם הנעת הרכב, קלט את שיחת הטלפון של ניר בתוך הרכב שלי. לקח לי כמה שניות להבין איך ולמה. הבלוטוס שבאייפון של ניר פעל ושידר לתוך הפארוט שלי. שמעתי שם הכל. זה שרף כל חלק בי מבפנים. כיביתי את הרכב וחזרתי הבייתה מוכת הלם. לפני מספר ימים כשעוד רק חשדתי הוא נשבע שיגש לבצע בדיקת פוליגרף ויוכיח לי שאני טועה בגדול. בשלב הזה עוד רציתי להאמין. אחרי מה ששמעו אוזניי, מבלי שביקשתי, אמרתי לו שגם שבע בדיקות פוליגרף לא יוכלו לעזור לו, ושיארוז את חפציו ויעזוב את הבית לאלתר.

אשתי חשבה שאני טיפש. תמיד הייתי שקט ועל כל דבר שהייתה אומרת הייתי אומר אמן. כנראה שכל הטוב הזה היה לא טוב. מסתבר שנשים מעריכות ואוהבות רק את מי שרע אליהם ומשפיל אותם. כל מה שהיא רצתה עשיתי. הייתי שותף מלא בכל מטלות הבית והטיפול לילדים. אחרי הלידה של עומרי, הבן השלישי שלנו, היא נכנסה לדיכאון לידה. אפשר לומר שעשיתי הכל כדי שהיא תצליח לצאת מזה. הייתי שומר על הילדים ומדרבן אותה לצאת עם חברות, הייתי קונה לה ומפנק אותה בלי סוף. אחרי חצי שנה היא באמת הצליחה לצאת מזה. מה שקרה זה שהיא התמכרה ליציאות ולבילויים עם החברות שלה, ושכחה יש לה עוד תפקיד בחיים והוא להיות אמא. שתי חברות שלה רווקות והשלישית גרושה. להן לא הייתה מחוייבות נוספת, ולכן היו מרבות לצאת לפחות פעמיים בשבוע. תוך כדי היציאות שלה היא הכירה מישהו, וניהלה איתו רומן במשך כמה חודשים טובים. קיבלתי סטירת לחי מצלצלת. אני מיד הרגשתי שמשהו מתחולל אצלה, משהו לא שיגרתי. עם הזמן היא הייתה מוצאת סיבות לריב איתי. בדיעבד, אני מבין שהכל היה כדי לחפש עוד תירוץ  לצאת מהבית ולהפגש עם המאהב שלה. בוקר אחד, מבלי הכנה מוקדמת, אמרתי לה שהזמנתי לה תור של בדיקת פוליגרף. היא לא הבינה מהיכן באתי לה עם יציאה שכזאת. פוליגרף? היא שאלה בתמיהה. אמרתי לה שאני רוצה שתוך כדי בדיקת פוליגרף, היא תגיד שהיא לא מנהלת רומן מאחורי גבי ומטמאת את הנישואים שלנו, שחשבתי שהם מקודשים מכל. היא ניסתה להתחמק מזה והכחישה בתקיפות. החוצפה הייתה שהיא העזה לשים את עצמה במקום של הנפגעת. אני העמדתי לה אולטימאטום, או שתיגש לבדיקת פוליגרף או שתארוז את חפציה ותעזוב את הבית לאלתר.

כששירן הבת הקטנה שלי |(כיום בת 18) נולדה, אח של אישתי סידר לי את המשרה בעירייה. כמו שאומרים שעם הילד בא המזל. לאט לאט רכשתי את האמון של כל הקולגות שלי. כולם העריכו רבות את העבודה המקצועית שלי ואת תרומתי למערכת. לרגע לא שיערתי שאחרי כל כך הרבה שנים, אחווה מפח נפש שכזה. בחודשים האחרונים התגלה שיש מישהו שחותר תחת הארגון. סגן ראש העיר הורה לבצע מעקב אחר הנעשה במחשבים של העובדים בעירייה בחשד שמתבצעת העברה של חומרים למתחרים הפוליטים. בתור האחראי על כל רשת המחשבים של העירייה, הוטלה עלי המשימה לבצע את המעקב. אני סירבתי, היות ומדובר היה בחברים ועמיתים לעבודה שלי. הרגשתי כאילו אני אבגוד בהם אם אעשה דבר שכזה מאחורי גבם. ברגע שסירבתי לבצע את הג'וב הזה, באופן אוטומטי נכנסתי לרשימת החשודים, ויתרה מכך, הפכתי לחשוד העיקרי. העלו אותי לשימוע, בטענה ל"סירוב פקודה" מצדי. הם מצדם, טענו שהם מאוכזבים ממני, ויתאכזבו עוד יותר לגלות שיש לי חלק במה שקורה. אני הלכתי עד הסוף עם האמת שלי, ולא שיניתי את דבריי. יתרה מכך, נעניתי בחיוב לבקשה שלהם שאלך לבצע בדיקת פוליגרף. מכשיר פוליגרף הראה תוצאות שלא משתמעות לשני פנים, יצאתי דובר אמת. הם לא ידעו איך לקבל את זה שהם טעו. אחרי כל כך הרבה שבחים וברכות לאורך כל שנות העבודה שלי, יצאתי כואב, מאוכזב ומושפל. לא ציפיתי שהיושר שלי יביא אותי למצב כזה. כל החברים בעבודה תמכו בי והודו על האמון שהיה לי בהם ושלא הסכמתי עם הדרך שההנהלה רצתה.

הם נראו זוג רגיל לחלוטין, לא מאלה שאתה צופה שיהיו איתם בעיות. הם הגיעו לפגישה ראשונה בגן. הסברתי להם בדיוק איך מתנהל הגן, אופן התנהלו האירוע באופן כללי ומה לנו יש להציע. בין היתר סיפרתי להם על העיצוב הבסיסי שהם מקבלים מהגן, כגון: מפות, מפיות, נר שמנת במרכז השולחן, שני סגנונות של חופה, האחת חופה מסורתית והשנייה חופה יפנית. הצעתי להם את שירותיו של מעצב הבית שלנו בעלות סימלי במיוחד, אך עם זאת פתחתי בפניהם את האפשרות להביא מעצב חיצוני משלהם או לחילופין, לעצב את הגן כרצונם. בהמשך הסברתי שבמחיר המנה הם מקבלים בר תוצרת הארץ, הכולל: יין אדום ויין לבן, שני סוגים של בירות מהחבית, בקבוקים אישיים של חברת "קוקה קולה" שיוגשו לשולחנות ומיצים טבעיים של חברת "פריגת". הסברתי להם כי בניגוד למעצב, אי אפשר להכניס לגן בר חיצוני, אלא קיים בר בלעדי שעובד עם הגן. הזוג שאל על אפשרות להביא בקבוקי שתייה תוצרת חוץ, ואני השבתי שיש לדבר על זה עם בעל הבר. עם זאת ציינתי בפניהם כי הם חייבים לומר לנו מהיכן ירכשו את המשקאות על מנת שלא יהיו זיופים. הם סגרו אירוע לחודש אוגוסט. באישור מנהל הבר, הם הביאו משקאות משלהם וטענו שרכשו אותם מהדיוטי פרי. לקראת סיום האירוע ועד היום שמחרת החלה מתקפת הקאות של האורחים ששתו. הסתבר שהשתייה הייתה מזוייפת. קיבלנו הרבה תלונות מאורחים שהבטיחו לתבוע אותנו. הזוג הכחיש בכל תוקף שהם אלה שהביאו את המשקאות, ושיקרו שהמשקאות הם של הבר של הגן. כעבור מספר חודשים התנהל המשפט שלנו מולם ומול כלל האורחים שנכחו באירוע ושתו. ביקשתי מכבוד השופטת ששני הצדדים יעברו בדיקת פוליגרף. למזלנו, היא הסכימה. פוליגרף הוכיח חד משמעית שגם החתן וגם הכלה שיקרו במצח נחושה. הם נדרשו לשלם פיצויים לגן על הכפשת שמם ברבים, וכמובן נשאו בנזק של הוצאות בית המשפט.

החיים בבית לא היו קלים. אמא נאלצה לעבוד בשלוש עבודות כדי להביא אוכל הבייתה, לי ולכל חמשת האחים שלי. בשל הילדות הקשה שהיא עברה, לא הייתה לה אפשרות לרכוש השכלה ולעבוד בעבודה טובה. אמא שלה נפטרה ממחלה קשה, ואבא שלה, סבא שלי, איבד את עצמו בעולם והתמכר לטיפה המרה. אמא שלי, האחות הבכורה מבין שבעת אחיה נאלצה לפרוש מהלימודים בטרם עת, לטובת הגידול והטיפול באחים הקטנים. מגיל קטן עבדה לפרנסתם כדי ששירותי הרווחה לא יקחו אותם מאביה ויפרידו ביניהם. היא אמרה שהיא תלחם עד טיפת הדם האחרונה שלה ותעשה הכל כדי שכולם ישארו ביחד לעולם. וכך היה. בזכות אמא שלי, כולם גדלו והקימו משפחות משל עצמם, ועד היום הם מאוחדים, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. אמא סיפרה לי שהם היו גרים בשכונת מצוקה שם הפשע חגג. מתחת לבניין שלנו בכל ערב היו מתקיימים מפגשים של עברייני השכונה שהיו מסניפים, מזריקים ושותים עד אובדן הדעת. הפשיעה הייתה במרחק נגיעה מהם, ועדיין, הם בחרו בדרך האחרת של החיים. למרות שבמקרים כאלה הכי קל לשקוע עוד יותר, ולתרץ את זה שהחיים גם ככה בזבל. יותר מזה, ניסו להפליל את שימי, דוד שלי, בשימוש ובסחר בסמים, והוא הצליח לצאת מזה. יותר נכון אמא הוציאה אותו מזה. היא הייתה עובדת משק בית אצל עורך דין, אחד מן השורה הראשונה שמתמחה בפלילים. הוא הביא לזה ששימי יבדק בבדיקת פוליגרף. הוא ידע שהוא נקי מכל אשמה ושפוליגרף יוכיח זאת חד משמעית. בית המשפט שנענה לבקשת העו"ד, הוא זה שבהמשך קבע את חפותו של שימי באופן חד משמעי.

התחלתי עבודה חדשה בלשכת מנכ"ל חברת אורבוטק ביבנה. בלשכה יש ארבע בנות, כולל אותי. לכל אחת אמור להיות תחום שבו היא אמורה לטפל. כל הבנות קיבלו אותי יפה, חוץ משירית. מההתחלה היא עשתה לי פרצופים. אפילו שניסתה לשחק אותה נחמדה, ראו שזה עולה לה בבריאות, ושהיא ממש לא מתכוונת לזה. החלטתי שלא להתייחס אליה, ולהתמקד בעבודה החדשה ולללמוד אותה על בוריה. אני יסודית מאוד ושואפת למושלמות. ולכן חשוב לי ללמוד את התפקיד היטב, כדי שאוכל לבצע אותו על הצד הטוב ביותר. היא עוד יותר התפוצצה כשראתה שההתנהגות שלה לא מזיזה לי במיוחד, ושאני לא מייחסת לה חשיבות יתרה. אין לי מושג למה, אבל היא חשה מאויימת מפניי. למרות שהתפקידים שלנו לא חופפים, היא שמה לב שהמנכ"ל מאוד אוהב את העבודה שלי, ולא פעם החמיא לי על כך בנוכחות כולן. כל הבנות שמחו בשבילי. בהמשך היא ניסתה להסית את כל הבנות נגדי. היא חשבה שתוכל לגרום לי להרגיש לבד עד כדי כך שארצה להתפטר מהמשרה. הבנות לא התייחסו אליה, והרעיפו עלי חיבה ואהבה. כשראתה שמהן לא תבוא הישועה, היא החליטה לשבש את המהלכים שלי בעבודה. היא השתלטה על המחשב שלי דרך המחשב שלה, והייתה יוצרת בכוונה תקלות בשמי. לא הבנתי מה קורה, לא ידעתי שקיימת אפשרות כזאת שהיא מחבלת בעבודה שלי. הבוס גער בי, ואני הסברתי לה שאין לי חלק בזה. אחרי שבוע וקצת, עליתי על זה שהיא האחראית לכל התקלות. הודעתי למנכ"ל החברה, והיא כמובן הכחישה הכל. ידעתי שאני צודקת במיליון אחוז, וביקשתי שישלח את שתינו לבצע בדיקת פוליגרף. היא בהתחלה הפגינה בטחון עצמי גבוה והסכימה, אבל בהמשך חזרה בה. היא ידעה, פוליגרף יוכיח מיד שהיא הנוכלת מבין שתינו. היא הודתה בפני המנכ"ל ופוטרה לאלתר. סוף כל סוף הצדק בא על מקומו, והיא תפסיק להצר את דרכיי.

הוצאתי רישיון אחרי שלושה טסטים. אבא שלי שימש כמלווה שלי בחודשים ראשונים, ואז זה קרה. פגעתי ברוכב אופניים. רוכב האופניים נסע בשולי הדרך, והדרך הייתה חשוכה מאוד. הוא רכב ללא מחזירי אור, והבגדים שלבש היו כהים. בהתחלה כשזה קרה המשכנו לנסוע, לא הבנו מה קרה. לקח לנו מספר שניות להתעשת ולהבין שבאמת פגענו במשהו, יותר נכון במישהו. אבא נלחץ והורה לי לעצור בצד במיידית. עצרתי במקום הראשן שיכולתי. אבא ביקש שנתחלף במקומות הישיבה. הוא אמר שהגירסה ששנינו חייבים לדבוק בה היא שהוא נהג ברכב ואני ישבתי לידו. אבא לא רצה ששום דבר יפול עלי ורצה לקחת כל נזק שיהיה על עצמו. לא הייתה לי אפשרות לפצות פה, היות והוא היה מאוד החלטי בעניין. חזרנו במהירות הבזק למקום שפגענו בו. ראינו את רוכב האופניים מוטל בצידי הכביש. הוא היה מחוסר הכרה. מיד הזעקנו אמבולנס ומשטרה. הפרמדיק שהגיע מיד טיפל ברוכב האופניים, ופינו אותו לבית החולים במיידית. אנחנו חיכינו לחוקרי המשטרה כדי שיכלו לגבות מאיתנו עדות. אבא שיקר ואמר שהוא זה שנהג ברכב בשעת התאונה. אני לא יכולתי לסבול את זה שהוא יענש במקומי והתפרצתי בבכי. סיפרתי לחוקרים שזה הייתי אני. החוקרים כבר ממש התבלבלו ולה הצליחו להבין מי מנסה להקריב את עצמו למען מי. אפילו שאבא כעס, לא היה אכפת לי. העיקר שלא יעשו לו כלום. אחרי שבוע קיבלנו טופס הזמנת בדיקת פוליגרף. אני שמחתי, כי ידעתי שלאבא לא תהיה ברירה. למכשיר פוליגרף אי אפשר לשקר, ואז יראו שלא אבא היה זה שנהג. עם כל הכעס של אבא, הוא אמר לי שהוא גאה בי, שגדלתי והתחנכתי לבן אדם עם ערכים שלוקח אחריות על המעשים שלו.

באותו היום החלטתי לעשות סוף לצחוק שהוא חשב שהוא ימשיך לעשות ממני. הוא תמיד שיחק אותה מאלה שלא אוהבים מסיבות חברתיות. כאילו הוא תמיד עייף ולא בא לו, אבל ההחברים מהעבודה מפעילים עליו לחץ רב וממש לא נעים לו לסרב להם בכל פעם מחדש. כשהוא והמשפחה נסעו לנופש באילת ביום ההולדת האחרון שלו, הוא טען שהוא לא ידע על הטיול הזה כלום, ושאשתו היא שתיכננה לו את זה כהפתעה ליום ההולדת. הקטע הוא שמרוב שהוא היה רגיל לשקר, הוא עשה את זה גם כשלא היה צורך או סיבה לשקר. חשבתי שאחרי שהוא יתגרש, וננהל אורח חיים תקין, אולי הוא יתיישר. אמרתי לו בלי סוף שאני לא נותנת לו שום סיבה לשקר, ושאיתי הוא יכול להיות הכי גלוי ואמיתי. אבל הוא לא נגמל מההרגל המגונה הזה. באותו ערב הוא התקשר לומר לילה טוב כבר בשעה 20:00. הוא טען שכואב לו הראש והוא גמור מעייפות. לא האמנתי לו. ידעתי שעומד מאחורי זה משהו מסריח. אחרי חצי שעה הוא התקשר אלי מהרכב שלו. הוא אמר ששלומי העיר אותו והזכיר לו שהערב זה הערב גיבוש של היחידה, תוך שהוא משחק אותה עצבני כי "העירו" אותו משינה. נסעתי עם חברה לבית שבו היה ערב הגיבוש. חיכינו וחיכינו, והאדון "העייף" הואיל בטובו לצאת משם רק באחת בלילה. עקבנו אחריו. הוא נסע בזיגזג. הוא לא היה שתוי לגמרי. רק למחרת הוא התקשר. הוא סיפר שחזר אחרי שעה, ואז הוקפץ למקרה חירום בתחנה. לא היה ולא נברא. אמרתי שאני לא מאמינה לו. הוא רב איתי ואמר שאם אני לא מאמינה הוא יעבור בדיקת פוליגרף. אני לא יכולתי לשאת יותר את השקרים שלו. אמרתי לו שברגע שיחברו אותו למכשיר פוליגרף, כל הכבלים ישרפו מהשקרים שלו. סיפרתי לו שעקבתי אחריו ושאני יודעת בדיוק איך, כמה ולמה, אז שיחסוך ממני את השקרים הנאלחים שלו.

מי היה מאמין שככה יגמר לו סיפור של אהבה. לא היה לי שמץ של מושג שמדובר בנוכל, ושקרן מניפולטיבי. אהבתי אותו אהבת אמת, אהבת נפש. נתתי לו את חיי ואת נשמתי. תמיד חברות אמרו לי שמדובר בבנאדם שפל, מהדרגה הכי נמוכה שיש, ואני בשלי, מסרבת להאמין. הוא ראה לנגד עיניו רק את עצמו ואת רצונותיו בלבד. יצאנו ביחד עשר שנים. ניהלנו מערכת יחסים של בני זוג לכל דבר. הוא תמיד דאג להבהיר לי שהוא אוהב אותי, אך גם זה עם גבול מסויים. מעולם לא דיבר איתי על מיסוד הקשר ליותר ממה שכבר היה. זה היה נוח לו מסתבר, ביחד, אך כל אחד לחוד. הוא היה גרוש עם ילד, והתאים לו המצב הזה, שמצד אחד הוא נהנה מקשר חם ואוהב, ללא תנאים, ומצד שני, עדיין לא חייב כלום ולאף אחד. לפני כשלוש שנים נקלטתי ממנו להריון, והוא בדרכו שלו גרם לי להבין שכדאי לי מאוד לעשות הפלה ולהפסיק את ההריון הזה. שבויה בקסמיו ובצער רב, הלכתי לבצע הפלה, כרצונו. אחרי ההפלה לא רציתי לשמוע ממנו יותר, אבל הוא בחיזוריו, הצליח להשיב אותי לזרועותיו. כעבור שנה הגורל רצה ונכנסתי
להריון בשנית, ממנו כמובן. על הילד הזה החלטתי שלא אוותר. הרעיון לא מצא חן בעיניו, והוא החליט לנטוש אותי בחודש השלישי להריוני. גם כשילדתי הוא התכחש לילד, והתעלם לחלוטין מקיומו. אחרי תחנונים שיכיר בילד שלא הועילו, החלטתי לתבוע ממנו מזונות. הוא הכפיש את שמי בפני בית המשפט, והעליל עלי עלילות חסרות שחר. השארתי את הכאב והצער שגרם לי בצד, ונכנסתי בו בכל
הכוח. שלחתי אותו לבדיקת אבהות, שתוכיח שהוא אבי ילדי, וכמו כן גם לבדיקת פוליגרף. גם הפוליגרף וגם בדיקת הדם, הוכיחו לכולם חד משמעית, שמדובר בנוכל. תודה לאל, האמת יצאה לאור!

בכל פעם אני מופתעת מחדש. לאנשים אין גבולות, בשביל כסף הם ימכרו את נשמתם לשטן. אני עובדת באולם חתונות. לפני חצי שנה, באחת החתונות, הגיעה אורחת שהחליקה בדרך אל החופה. זה היה יום גשום, הרצפה הייתה חלקה. במקרה הייתי עדה לנפילה שלה. שני גברים שהיו שם נתנו לה יד ועזרו לה לקום בחזרה על הרגליים. כל השמלה שלה התלכלכה, והיא רתחה מעצבים. חוץ מהעובדה שכל ההופעה שלה נהרסה, לא קרה לה שום נזק גופני. עוד באותו רגע היא הצהירה שתתבע אותנו. כחודש לערך אחרי אותה חתונה, הגיעה למשרדנו תביעה מעורך דין שמייצג את הגברת. היא טוענת שנקעה את הרגל באשמתנו, ושהפסידה ימי מחלה ועוד. היא הרחיקה לכת לגמרי. אישה שנקעה את הרגל לא רוקדת ומשתוללת שעתיים אחרי. למזלה, בצילום הווידאו לא קלטו אותה רוקדת, ולכן זאת הייתה מילה שלה כנגד מילה שלנו. מן הסתם שאורחי החתונה לא יעידו שראו אותה רוקדת, היות והם מכרים או משפחה שלה, ולכן ויתרנו על הכיוון הזה. החלטנו ללכת איתה עד הסוף. נקראנו לדיון בבית המשפט. אחרי שלב ההוכחות, שני הצדדים התבקשו לבצע בדיקת פוליגרף . כל אחד בנפרד. הפוליגרף הוכיח שמדובר באישה שקרנית באופן חד משמעי שלא משתמע לשני פנים. ברגע שכבוד השופטת עיינה בתוצאות הפוליגרף, היא מיד פסקה לטובת אולם האירועים. יתרה מכך, היא חייבה אותה בהוצאות בית משפט, ובפיצויים לאולם. פסק הדין הזה ילמד את כל הנוכלים, כדוגמת הגברת הזאת, לקח. שילמדו לא לדרוש מה שלא מגיע להם. אני רואה בזה עבירה לכל דבר, וחשוב שיתנו על כך את הדין.

לא מעט אנשים נפלו ברשת של יצחק בר, כולל אני. התפקיד שלו היה לזהות אנשים במצוקה, להדבק אליהם, למצוץ להם את שארית הדם האחרונה ולהעלם במהירות הבזק מהחיים שלהם. תחילה, הוא היה מציג את עצמו כחוקר פרטי שעוסק במגוון תחומים. אפקט ההופעה ה"פתאומית" בחייהם עושה את שלו, והוא נתפס בעיני כולם כמלאך הגואל, שיחלץ אותם מן הבור, כשלמעשה, הוא היה שותף בחפירת הבור וקבר אותם בעודם בחיים. אחרי עשר שנים שהייתי בחו"ל וחזרתי ארצה גיליתי שיש לי חוב עצום למס הכנסה ולביטוח לאומי. והוא היה שם בחוץ, כאורב לטרף. הוא התחיל לפתח איתי שיחה ולשאול למה פניי נפולות. הוא הציג את עצמו בפני. הוא סיפר לי שהוא מקושר למי שמושך בחוטים, ושהוא יעזור לי לצאת מזה. בתור התחלה ביקש 2,000 ₪. אחרי שבוע אמר שהוא חייב עוד 3,000 על מנת שיוכל לבצע הליך כלשהו מול הרשות. בקיצור המשיך לרמות אותי ובמשך חודש גבה ממני 15,000 ₪ ואחרי זה נעלם. במקום למזער את החוב, הוא הגדיל אותו עוד יותר. חשבתי שאני היחידה שנעקצה. החלטתי ללכת עם המידע הזה לתכנית כלבוטק, ושם נדהמתי לגלות עוד עשרות אנשים שניכוו ממנו. הוגשו תלונות במשטרה, הנוכל נחקר ונשלח לבדיקת פוליגרף. את הפוליגרף הוא הצליח לרמות ועבר בהצלחה יתרה. היות והיה מדובר בנוכל מקצוען, הוא הצליח לשקר מבלי למצמץ. תחקירני כלבוטק הצילו את המצב, ושלחו תחקירן עם מצלמה נסתרת. הא התחזה למסכן ש"נפל ברשתו" של יצחק. הוא תיעד את כל השתלתשלות העניינים, כולל העברות הכספים והטלפונים ביניהם. כלבוטק הגישה את כל הראיות למשטרה, וכך ניתן היה לגבש כנגדו כתב אישום.

חברה שלי היא בהירת עור. מספיק להביט על הפנים שלה בכדי להבין אם עובר עליה מישהו. ואף פעם לא הבנתי למה כולם קוראים לה "השקופה", עד שאני נכחתי באיזו סיטואציה מסויימת ולא נעימה במיוחד. היא ואני עובדות באותה חברה, כאשר המשרד שלה ממוקם קומה אחת מתחת למשרד שלי. בבוקר, הבוס שלה יצא לישיבה, והיא סיימה את המטלות הדחופות שהיו לה לעשות. גם אצלי במשרד היה די רגוע, כולם נכנסו לישיבה. דיברנו בטלפון במשך שעה, עד שנפל לי האסימון, עד כמה אבסורד זה לדבר עם בנאדם שעה שלמה בטלפון כשהוא ממש קרוב אליך. אז הזמנתי אותה שתעלה לכוס קפה. אנחנו יכולות לשבת שעות ביחד ולא ימאס לנו. אנחנו משדרות על אותו גל, ולשתינו אותה שפת דיבור. לא עברה דקה וחצי וכבר ענת הייתה אצלי במשרד. תוך כדי שיחה שלנו, הטלפון צלצל. בדיוק הייתי באמצע ביס מסופגנייה עסיסית מלאה בריבה והמון אבקת סוכר, בדיוק כמו שאני אוהבת. היד השנייה שלי הייתה תפוסה עם כוס קפה, שענת הכינה לי. עם המרפק לחצתי על הרמקול ועניתי לשיחה. על הקו הייתה ענבל, השותפה של ענת לחדר. היא לא הבינה שהיא על הרמקול, ולא נתנה לי הזדמנות להודיע שאני לא לבד. ככה, בלי הודעה מוקדמת, פתחה את הפה וליכלכה על ענת, כשענת מקשיבה לכל הפנינים שפיה מפיק. ענת בשניות נהייתה אדומה, בדיוק כמו כוס פטל שמתמלא ומשנה צבעה לאדום. גם לי נהיה חם, אבל עלי לא רואים, אני תימנייה. העניין הוא שענבל משחקת אותה חברה טובה שלה כל הזמן הזה, ומלכלכת עליה מאחורי הגב. אחרי שעה, ענת ירדה לחדר ופתחה על ענבל. לענבל לא היה מושג שענת בכבודה ובעצמה הייתה עדה לשיחה שלה איתי, וניסתה להכחיש הכל. היא הרחיקה לכת ואפילו הבטיחה שבדיקת פוליגרף תוכיח שהיא לא משקרת. ענת אמרה שפוליגרף מיותר במקרה הזה, כי היא שמעה באוזניה את הכל. לענבל לא נותרה ברירה, אלא לרדת מן העץ הגבוה שטיפסה עליו, ולהודות שטעתה.

מחר אני מוזמן ללכת ולעבור בדיקת פוליגרף, אני בלחץ מטורף ולא מבין איך נקלעתי לסיפור הזה בסה"כ הייתי אזרח טוב והודעתי על צעקות ששמעתי מהשכנים ממול. הסיפור התחיל לפני שנה, הגיעו לבניין שלי זוג שכנים צעירים ונחמדים. הם דפקו לי בדלת כמה פעמים לבקש חלב וסוכר וזה הפך הדדי בנינו. לילה אחד שמעתי אותם רבים ומתווכחים כמו כל זוג ולא ייחסתי לזה חשיבות והלכתי לישון. ללילה למחרת שמעתי את הצעקות שוב וחשבתי לעצמי שכנראה שהם נרדמנו מהריב של אתמול וממשיכים אותו היום. ניסיתי להירדם אבל הצעקות לא פסקו, חיכיתי וחיכיתי לא הרגשתי נעים להעיר להם אבל זה לא נגמר. התקרבתי לדלת בניסיון לשמוע מה קורה שם, זהו יצר החטטנות שלנו, ואז שמעתי דברים שנשמעו לי קצת יותר מסתם ריב מילולי, פתחתי את הדלת ובדיוק הגבר יצא בריצה מהביתה והשאיר את הדלת פתוחה, ניגשתי בזהירות לפתח הבית וראיתי את הבחורה יושבת על המיטה ובוכה, התקרבתי אליה בזהירות ושאלתי אם הכל בסדר, ככל שהתקרבתי הסימנים הכחולים על גופה בלטו יותר יותר, נבהלתי לנוכח המראה ולקחתי אותה לביתי. התקשרנו שנינו למשטרה כדי לדווח על אלימות במשפחה. אחרי שעה השוטרים הגיעו, ככה זה לצערנו במשטרה ישראל, וכשפתחנו להם את הדלת ראינו את הבית של הזוג פתוח לרווחה ומבולגן, כנראה שמהלחץ פשוט יצאנו מהבית ולא סגרנו את הדלת. האפשרויות היו או שמישהו ראה את הבית פתוח ונכנס לגנוב דברים או שזה הגבר חזר וניסה להפחיד אותה יותר. הלכנו יחד לתחנת המשטרה, כמובן שלא הסכמתי להשאיר אותה לבד, השוטרים ביקשו ממני לתת עדות ואמרתי כל מה שידעתי. אחרי חודשיים הבחורה יצרה איתי קשר והודתה לי מאוד וסיפרה לי שתפסו את חבר שלה לשעבר. שמחתי מאוד שתפסו אותו ומקומו או בכלא או במוסד לשיקום. באותו שבוע של שיחת הטלפון קיבלתי מכתב שעליי להגיע לבדיקת פוליגרף בגלל אירוע הגניבה מהדירה של בני הזוג, אני לא מבין למה עליי לעבור בדיקת פוליגרף, אני בסה"כ רק עזרתי לבחורה בשעת צרה, כמובן שהסכמתי ללכת כדי שלא יחשבו בסופו של דבר שבגלל שלא באתי אז אני זה שגנב. אני מאוד בלחץ מבדיקת הפוליגרף לא בגלל שעשיתי משהו אלא בגלל שאף פעם לא העליתי בדעתי שאני אי פעם אעבור בדיקת פוליגרף, בדיקות פוליגרף מצטיירות אצלי כקונוטציות שליליות של פושעים וכדומה. מקווה שהלחץ הרב לא ישתבש את תוצאות הבדיקה.

במהלך העבודה שלי כחוקרת נתקלתי בהמון מקרים שונים ומשונים, אבל מקרה כזה, כמו של ג'וני הקטן (כמו שכולם כינו אותו), מעולם לא קרה לי. כל יום היו עומדים מולי פושעים הכי כבדים, שבדרכי שלי, הייתי מצליחה לגרום להם להשבר. אני, בניגוד לחוקרים האחרים, לא הייתי משתמשת באמצעי אלימות או מפעילה כוח. אצלי הכל היה הולך בשקט, אפילו בלחש, אם ניתן להגדיר את זה ככה. אנסים ורוצחים היו נשברים ככה אל מול עיניי. בחקירות שלי, לא הייתי מסכימה שאף אחד נוסף, חוץ ממני ומהנאשם, יהיה נוכח בחדר. בהתחלה, המפקד שלי לא קיבל את זה. הוא טען שבגלל שאני אישה, זה מסוכן מדי, ושהוא לא מוכן שיקרה לי משהו רק בגלל "הגחמות" שלי. לקח לו ולאלה שבאו אחריו, זמן להבין ולקלוט את העניין, אבל בסופו של דבר הם הפנימו שאלה הן שיטות החקירה שלי, ושאם יניחו לי, ולא יבזבזו זמן יקר, החקירה תניב תוצאות, ועוד תיק יפוצח בהצלחה. ג'וני הקטן היה מקרה יוצא דופן. הבנאדם יושב מולי, ומשקר מבלי להניד עפעף. יש לנו עדויות מצמררות על מעשים מגונים שביצע בקטינות ובילדים חסרי ישע. אפילו בדיקת פוליגרף הייתה בשבילו עניין של מה בכך. גם את הפוליגרף הוא הביס. תוצאות בדיקת הפוליגרף הראו שהוא דובר אמת. אם לא הייתי בנאדם מאמין, יכולתי לחשוב שג'וני קורץ מחומר אחר משל בני האדם, ושמשהו אחר זורם בעורקיו ולא דם. מסתבר שהוא חולה בכל רמ"ח אבריו. הוא מטורף בשכלו. למזלנו, עלתה בידינו ראייה חזקה ביותר, שתושיב אותו מאחורי סורג ובריח כמעט ועד סוף ימיו. ושם בכלא, כבר ימתינו לו בקוצר רוח חיות טרף רעבות שימצו איתו את הדין.

אתי השכנה שלי היא אם חד הורית. במשך למעלה מעשרים שנה היא עבדה ברשת החנויות של "מנטה", עד ש"עלו עליה". מצד אחד, כאב לי לשמוע שזה הסתיים ככה, שכן היא מפרנסת את בנה ואותה, אך מצד שני, תמיד ידעתי שהיום הזה יגיע, במוקדם או במאוחר, שהרי סופו של כל גנב להתפס. היא התחילה לעבוד שם כשעוד הייתה נערה, ונשארה שם עד לפני חודשיים. היא רכשה את אמון הבעלים, שלא ביושר, ואלה סמכו עליה, ונתנו לה את תפקיד אחראית המשמרת. היא הכירה כל פינה בחנות, את פעילות כלל מצלמות האבטחה, את תנועות הסחורות והכספים שמתגלגלים שם מדי יום. היא ניצלה את המעמד שהיה לה, והייתה גונבת מהחנות במשך שנים. היא הייתה עושה את הכל כמו שצריך מבלי שיגלו את מעלליה. בכל הזדמנות הייתה מעלימה לתוך תיקה חטיפים, סיגריות, שתייה חריפה ועוד. ככה התנהלה במשך שנים. עניין הגניבות לא הסתכם במוצרים מהחנות, אלא גם בגניבות כספים מהקופה. מתוקף תפקידה הייתה סוגרת קופה מדי יום. היא הייתה חייבת שספירת הקופה תתבצע אל מול מצלמות האבטחה. בשל הגישה שהייתה לה אל כספי החנות, היא הייתה מעלימה כספים. בספירת המלאי האחרונה התגלה שיש בקופה חוסר של 350,000. מעובדה זו לא ניתן היה להתעלם, והדבר נחקר לעומק. היא הייתה החשודה העיקרית. כשנחקרה בתחנת המשטרה, ניסתה להפיל את התיק על בחור חדש שהתחיל לעבוד במקום. כעת זאת הייתה מילה שלה כנגד מילה שלו. הוחלט להשאיר לפוליגרף שיעשה את עבודתו נאמנה כדי להוכיח מי דובר אמת ומי דובר שקר. בדיקת פוליגרף הוכיחה חד משמעית שבילי גנבה מהחברה, ושזאת אינה הפעם הראשונה. היא פוטרה לאלתר, ומדמי פיצויים היא יכולה לשכוח. בנוסף נפתח נגדה תיק פלילי, וחברת "מנטה" תבעה אותה על סך 400,000 ₪.

תמיד הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי. מהר מאוד מצאתי את עצמי משועממת ממקומות עבודה שהייתי עובדת בהם, והייתי מחפשת גיוונים וחידושים. אחרי השירות הצבאי, התחלתי לעבוד כמזכירה רפואית בבית חולים באזור המרכז. כמובן שלפני זה עברתי קורס של מספר חודשים. עבדתי שם במשך שנה ומאסתי בעבודה. אחרי זה התקבלתי לעבוד כסייעת של רופא שיניים. הוא היה חבר של אבא שלי, ותוך כדי העבודה למדתי את המקצוע. אבא אמר שאם אחזיק שם מעמד במשך למעלה משנה, הוא יממן לי לימודים בהתמחות שאבחר בתחום, לדוגמא, שיננית או משהו כזה. אבא שלי, שמכיר אותי טוב יותר מכולם, ידע שזאת שאלה של זמן בלבד, עד שאפרוש מן הענף. אם במעבדות עסקינן, אז החלטתי לנווט את המקצוע הבא שלי, למעבדות שבודקות את אמינות בני האדם, כלומר מעבדות לבדיקת פוליגרף. אל תשאלו אותי איך הגעתי לזה. כנראה שהושפעתי מסרטי הפעולה שראיתי יתר על המידה. אבל אני חייבת להודות שלראשונה בחיי, אני נהנית מכל רגע בעבודה, ולא נראה לי שהולך להיגמר לי מזה. כמו בהכל, גם זה שהתקבלתי למכון הזה, בזכות קומבינציה של חבר שמכיר חבר שמביא חבר, בקיצור, פוקס. עברתי השתלמות של מספר חודשים, וכך קיבלתי את ההכשרה לעבוד בעבודה מסוג זה. נכון להיום, אני משמשת כטכנאית במכון. אנחנו עובדים עם גורמים שונים, כגון: המשטרה, מערכת בתי המשפט, חברות פרטיות ועוד. אלה מבקשים את עזרתנו, ומפנים אלינו נבדקים לבדיקת פוליגרף. הפוליגרף הוא זה שמסייע לקבוע את מהימנות הנבדק, ועוזר לנו להבחין מי דובר אמת ומי דובר שקר, במידה וקיים הספק. נראה לי שמצאתי את ייעודי בחיים, נכון לעכשיו בכל אופן.