פוליגרף | בדיקות פוליגרף | בדיקת פוליגרף

אשתי חשבה שאני טיפש. תמיד הייתי שקט ועל כל דבר שהייתה אומרת הייתי אומר אמן. כנראה שכל הטוב הזה היה לא טוב. מסתבר שנשים מעריכות ואוהבות רק את מי שרע אליהם ומשפיל אותם. כל מה שהיא רצתה עשיתי. הייתי שותף מלא בכל מטלות הבית והטיפול לילדים. אחרי הלידה של עומרי, הבן השלישי שלנו, היא נכנסה לדיכאון לידה. אפשר לומר שעשיתי הכל כדי שהיא תצליח לצאת מזה. הייתי שומר על הילדים ומדרבן אותה לצאת עם חברות, הייתי קונה לה ומפנק אותה בלי סוף. אחרי חצי שנה היא באמת הצליחה לצאת מזה. מה שקרה זה שהיא התמכרה ליציאות ולבילויים עם החברות שלה, ושכחה יש לה עוד תפקיד בחיים והוא להיות אמא. שתי חברות שלה רווקות והשלישית גרושה. להן לא הייתה מחוייבות נוספת, ולכן היו מרבות לצאת לפחות פעמיים בשבוע. תוך כדי היציאות שלה היא הכירה מישהו, וניהלה איתו רומן במשך כמה חודשים טובים. קיבלתי סטירת לחי מצלצלת. אני מיד הרגשתי שמשהו מתחולל אצלה, משהו לא שיגרתי. עם הזמן היא הייתה מוצאת סיבות לריב איתי. בדיעבד, אני מבין שהכל היה כדי לחפש עוד תירוץ  לצאת מהבית ולהפגש עם המאהב שלה. בוקר אחד, מבלי הכנה מוקדמת, אמרתי לה שהזמנתי לה תור של בדיקת פוליגרף. היא לא הבינה מהיכן באתי לה עם יציאה שכזאת. פוליגרף? היא שאלה בתמיהה. אמרתי לה שאני רוצה שתוך כדי בדיקת פוליגרף, היא תגיד שהיא לא מנהלת רומן מאחורי גבי ומטמאת את הנישואים שלנו, שחשבתי שהם מקודשים מכל. היא ניסתה להתחמק מזה והכחישה בתקיפות. החוצפה הייתה שהיא העזה לשים את עצמה במקום של הנפגעת. אני העמדתי לה אולטימאטום, או שתיגש לבדיקת פוליגרף או שתארוז את חפציה ותעזוב את הבית לאלתר.

כששירן הבת הקטנה שלי |(כיום בת 18) נולדה, אח של אישתי סידר לי את המשרה בעירייה. כמו שאומרים שעם הילד בא המזל. לאט לאט רכשתי את האמון של כל הקולגות שלי. כולם העריכו רבות את העבודה המקצועית שלי ואת תרומתי למערכת. לרגע לא שיערתי שאחרי כל כך הרבה שנים, אחווה מפח נפש שכזה. בחודשים האחרונים התגלה שיש מישהו שחותר תחת הארגון. סגן ראש העיר הורה לבצע מעקב אחר הנעשה במחשבים של העובדים בעירייה בחשד שמתבצעת העברה של חומרים למתחרים הפוליטים. בתור האחראי על כל רשת המחשבים של העירייה, הוטלה עלי המשימה לבצע את המעקב. אני סירבתי, היות ומדובר היה בחברים ועמיתים לעבודה שלי. הרגשתי כאילו אני אבגוד בהם אם אעשה דבר שכזה מאחורי גבם. ברגע שסירבתי לבצע את הג'וב הזה, באופן אוטומטי נכנסתי לרשימת החשודים, ויתרה מכך, הפכתי לחשוד העיקרי. העלו אותי לשימוע, בטענה ל"סירוב פקודה" מצדי. הם מצדם, טענו שהם מאוכזבים ממני, ויתאכזבו עוד יותר לגלות שיש לי חלק במה שקורה. אני הלכתי עד הסוף עם האמת שלי, ולא שיניתי את דבריי. יתרה מכך, נעניתי בחיוב לבקשה שלהם שאלך לבצע בדיקת פוליגרף. מכשיר פוליגרף הראה תוצאות שלא משתמעות לשני פנים, יצאתי דובר אמת. הם לא ידעו איך לקבל את זה שהם טעו. אחרי כל כך הרבה שבחים וברכות לאורך כל שנות העבודה שלי, יצאתי כואב, מאוכזב ומושפל. לא ציפיתי שהיושר שלי יביא אותי למצב כזה. כל החברים בעבודה תמכו בי והודו על האמון שהיה לי בהם ושלא הסכמתי עם הדרך שההנהלה רצתה.

הם נראו זוג רגיל לחלוטין, לא מאלה שאתה צופה שיהיו איתם בעיות. הם הגיעו לפגישה ראשונה בגן. הסברתי להם בדיוק איך מתנהל הגן, אופן התנהלו האירוע באופן כללי ומה לנו יש להציע. בין היתר סיפרתי להם על העיצוב הבסיסי שהם מקבלים מהגן, כגון: מפות, מפיות, נר שמנת במרכז השולחן, שני סגנונות של חופה, האחת חופה מסורתית והשנייה חופה יפנית. הצעתי להם את שירותיו של מעצב הבית שלנו בעלות סימלי במיוחד, אך עם זאת פתחתי בפניהם את האפשרות להביא מעצב חיצוני משלהם או לחילופין, לעצב את הגן כרצונם. בהמשך הסברתי שבמחיר המנה הם מקבלים בר תוצרת הארץ, הכולל: יין אדום ויין לבן, שני סוגים של בירות מהחבית, בקבוקים אישיים של חברת "קוקה קולה" שיוגשו לשולחנות ומיצים טבעיים של חברת "פריגת". הסברתי להם כי בניגוד למעצב, אי אפשר להכניס לגן בר חיצוני, אלא קיים בר בלעדי שעובד עם הגן. הזוג שאל על אפשרות להביא בקבוקי שתייה תוצרת חוץ, ואני השבתי שיש לדבר על זה עם בעל הבר. עם זאת ציינתי בפניהם כי הם חייבים לומר לנו מהיכן ירכשו את המשקאות על מנת שלא יהיו זיופים. הם סגרו אירוע לחודש אוגוסט. באישור מנהל הבר, הם הביאו משקאות משלהם וטענו שרכשו אותם מהדיוטי פרי. לקראת סיום האירוע ועד היום שמחרת החלה מתקפת הקאות של האורחים ששתו. הסתבר שהשתייה הייתה מזוייפת. קיבלנו הרבה תלונות מאורחים שהבטיחו לתבוע אותנו. הזוג הכחיש בכל תוקף שהם אלה שהביאו את המשקאות, ושיקרו שהמשקאות הם של הבר של הגן. כעבור מספר חודשים התנהל המשפט שלנו מולם ומול כלל האורחים שנכחו באירוע ושתו. ביקשתי מכבוד השופטת ששני הצדדים יעברו בדיקת פוליגרף. למזלנו, היא הסכימה. פוליגרף הוכיח חד משמעית שגם החתן וגם הכלה שיקרו במצח נחושה. הם נדרשו לשלם פיצויים לגן על הכפשת שמם ברבים, וכמובן נשאו בנזק של הוצאות בית המשפט.

החיים בבית לא היו קלים. אמא נאלצה לעבוד בשלוש עבודות כדי להביא אוכל הבייתה, לי ולכל חמשת האחים שלי. בשל הילדות הקשה שהיא עברה, לא הייתה לה אפשרות לרכוש השכלה ולעבוד בעבודה טובה. אמא שלה נפטרה ממחלה קשה, ואבא שלה, סבא שלי, איבד את עצמו בעולם והתמכר לטיפה המרה. אמא שלי, האחות הבכורה מבין שבעת אחיה נאלצה לפרוש מהלימודים בטרם עת, לטובת הגידול והטיפול באחים הקטנים. מגיל קטן עבדה לפרנסתם כדי ששירותי הרווחה לא יקחו אותם מאביה ויפרידו ביניהם. היא אמרה שהיא תלחם עד טיפת הדם האחרונה שלה ותעשה הכל כדי שכולם ישארו ביחד לעולם. וכך היה. בזכות אמא שלי, כולם גדלו והקימו משפחות משל עצמם, ועד היום הם מאוחדים, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. אמא סיפרה לי שהם היו גרים בשכונת מצוקה שם הפשע חגג. מתחת לבניין שלנו בכל ערב היו מתקיימים מפגשים של עברייני השכונה שהיו מסניפים, מזריקים ושותים עד אובדן הדעת. הפשיעה הייתה במרחק נגיעה מהם, ועדיין, הם בחרו בדרך האחרת של החיים. למרות שבמקרים כאלה הכי קל לשקוע עוד יותר, ולתרץ את זה שהחיים גם ככה בזבל. יותר מזה, ניסו להפליל את שימי, דוד שלי, בשימוש ובסחר בסמים, והוא הצליח לצאת מזה. יותר נכון אמא הוציאה אותו מזה. היא הייתה עובדת משק בית אצל עורך דין, אחד מן השורה הראשונה שמתמחה בפלילים. הוא הביא לזה ששימי יבדק בבדיקת פוליגרף. הוא ידע שהוא נקי מכל אשמה ושפוליגרף יוכיח זאת חד משמעית. בית המשפט שנענה לבקשת העו"ד, הוא זה שבהמשך קבע את חפותו של שימי באופן חד משמעי.

התחלתי עבודה חדשה בלשכת מנכ"ל חברת אורבוטק ביבנה. בלשכה יש ארבע בנות, כולל אותי. לכל אחת אמור להיות תחום שבו היא אמורה לטפל. כל הבנות קיבלו אותי יפה, חוץ משירית. מההתחלה היא עשתה לי פרצופים. אפילו שניסתה לשחק אותה נחמדה, ראו שזה עולה לה בבריאות, ושהיא ממש לא מתכוונת לזה. החלטתי שלא להתייחס אליה, ולהתמקד בעבודה החדשה ולללמוד אותה על בוריה. אני יסודית מאוד ושואפת למושלמות. ולכן חשוב לי ללמוד את התפקיד היטב, כדי שאוכל לבצע אותו על הצד הטוב ביותר. היא עוד יותר התפוצצה כשראתה שההתנהגות שלה לא מזיזה לי במיוחד, ושאני לא מייחסת לה חשיבות יתרה. אין לי מושג למה, אבל היא חשה מאויימת מפניי. למרות שהתפקידים שלנו לא חופפים, היא שמה לב שהמנכ"ל מאוד אוהב את העבודה שלי, ולא פעם החמיא לי על כך בנוכחות כולן. כל הבנות שמחו בשבילי. בהמשך היא ניסתה להסית את כל הבנות נגדי. היא חשבה שתוכל לגרום לי להרגיש לבד עד כדי כך שארצה להתפטר מהמשרה. הבנות לא התייחסו אליה, והרעיפו עלי חיבה ואהבה. כשראתה שמהן לא תבוא הישועה, היא החליטה לשבש את המהלכים שלי בעבודה. היא השתלטה על המחשב שלי דרך המחשב שלה, והייתה יוצרת בכוונה תקלות בשמי. לא הבנתי מה קורה, לא ידעתי שקיימת אפשרות כזאת שהיא מחבלת בעבודה שלי. הבוס גער בי, ואני הסברתי לה שאין לי חלק בזה. אחרי שבוע וקצת, עליתי על זה שהיא האחראית לכל התקלות. הודעתי למנכ"ל החברה, והיא כמובן הכחישה הכל. ידעתי שאני צודקת במיליון אחוז, וביקשתי שישלח את שתינו לבצע בדיקת פוליגרף. היא בהתחלה הפגינה בטחון עצמי גבוה והסכימה, אבל בהמשך חזרה בה. היא ידעה, פוליגרף יוכיח מיד שהיא הנוכלת מבין שתינו. היא הודתה בפני המנכ"ל ופוטרה לאלתר. סוף כל סוף הצדק בא על מקומו, והיא תפסיק להצר את דרכיי.

הוצאתי רישיון אחרי שלושה טסטים. אבא שלי שימש כמלווה שלי בחודשים ראשונים, ואז זה קרה. פגעתי ברוכב אופניים. רוכב האופניים נסע בשולי הדרך, והדרך הייתה חשוכה מאוד. הוא רכב ללא מחזירי אור, והבגדים שלבש היו כהים. בהתחלה כשזה קרה המשכנו לנסוע, לא הבנו מה קרה. לקח לנו מספר שניות להתעשת ולהבין שבאמת פגענו במשהו, יותר נכון במישהו. אבא נלחץ והורה לי לעצור בצד במיידית. עצרתי במקום הראשן שיכולתי. אבא ביקש שנתחלף במקומות הישיבה. הוא אמר שהגירסה ששנינו חייבים לדבוק בה היא שהוא נהג ברכב ואני ישבתי לידו. אבא לא רצה ששום דבר יפול עלי ורצה לקחת כל נזק שיהיה על עצמו. לא הייתה לי אפשרות לפצות פה, היות והוא היה מאוד החלטי בעניין. חזרנו במהירות הבזק למקום שפגענו בו. ראינו את רוכב האופניים מוטל בצידי הכביש. הוא היה מחוסר הכרה. מיד הזעקנו אמבולנס ומשטרה. הפרמדיק שהגיע מיד טיפל ברוכב האופניים, ופינו אותו לבית החולים במיידית. אנחנו חיכינו לחוקרי המשטרה כדי שיכלו לגבות מאיתנו עדות. אבא שיקר ואמר שהוא זה שנהג ברכב בשעת התאונה. אני לא יכולתי לסבול את זה שהוא יענש במקומי והתפרצתי בבכי. סיפרתי לחוקרים שזה הייתי אני. החוקרים כבר ממש התבלבלו ולה הצליחו להבין מי מנסה להקריב את עצמו למען מי. אפילו שאבא כעס, לא היה אכפת לי. העיקר שלא יעשו לו כלום. אחרי שבוע קיבלנו טופס הזמנת בדיקת פוליגרף. אני שמחתי, כי ידעתי שלאבא לא תהיה ברירה. למכשיר פוליגרף אי אפשר לשקר, ואז יראו שלא אבא היה זה שנהג. עם כל הכעס של אבא, הוא אמר לי שהוא גאה בי, שגדלתי והתחנכתי לבן אדם עם ערכים שלוקח אחריות על המעשים שלו.

באותו היום החלטתי לעשות סוף לצחוק שהוא חשב שהוא ימשיך לעשות ממני. הוא תמיד שיחק אותה מאלה שלא אוהבים מסיבות חברתיות. כאילו הוא תמיד עייף ולא בא לו, אבל ההחברים מהעבודה מפעילים עליו לחץ רב וממש לא נעים לו לסרב להם בכל פעם מחדש. כשהוא והמשפחה נסעו לנופש באילת ביום ההולדת האחרון שלו, הוא טען שהוא לא ידע על הטיול הזה כלום, ושאשתו היא שתיכננה לו את זה כהפתעה ליום ההולדת. הקטע הוא שמרוב שהוא היה רגיל לשקר, הוא עשה את זה גם כשלא היה צורך או סיבה לשקר. חשבתי שאחרי שהוא יתגרש, וננהל אורח חיים תקין, אולי הוא יתיישר. אמרתי לו בלי סוף שאני לא נותנת לו שום סיבה לשקר, ושאיתי הוא יכול להיות הכי גלוי ואמיתי. אבל הוא לא נגמל מההרגל המגונה הזה. באותו ערב הוא התקשר לומר לילה טוב כבר בשעה 20:00. הוא טען שכואב לו הראש והוא גמור מעייפות. לא האמנתי לו. ידעתי שעומד מאחורי זה משהו מסריח. אחרי חצי שעה הוא התקשר אלי מהרכב שלו. הוא אמר ששלומי העיר אותו והזכיר לו שהערב זה הערב גיבוש של היחידה, תוך שהוא משחק אותה עצבני כי "העירו" אותו משינה. נסעתי עם חברה לבית שבו היה ערב הגיבוש. חיכינו וחיכינו, והאדון "העייף" הואיל בטובו לצאת משם רק באחת בלילה. עקבנו אחריו. הוא נסע בזיגזג. הוא לא היה שתוי לגמרי. רק למחרת הוא התקשר. הוא סיפר שחזר אחרי שעה, ואז הוקפץ למקרה חירום בתחנה. לא היה ולא נברא. אמרתי שאני לא מאמינה לו. הוא רב איתי ואמר שאם אני לא מאמינה הוא יעבור בדיקת פוליגרף. אני לא יכולתי לשאת יותר את השקרים שלו. אמרתי לו שברגע שיחברו אותו למכשיר פוליגרף, כל הכבלים ישרפו מהשקרים שלו. סיפרתי לו שעקבתי אחריו ושאני יודעת בדיוק איך, כמה ולמה, אז שיחסוך ממני את השקרים הנאלחים שלו.

מי היה מאמין שככה יגמר לו סיפור של אהבה. לא היה לי שמץ של מושג שמדובר בנוכל, ושקרן מניפולטיבי. אהבתי אותו אהבת אמת, אהבת נפש. נתתי לו את חיי ואת נשמתי. תמיד חברות אמרו לי שמדובר בבנאדם שפל, מהדרגה הכי נמוכה שיש, ואני בשלי, מסרבת להאמין. הוא ראה לנגד עיניו רק את עצמו ואת רצונותיו בלבד. יצאנו ביחד עשר שנים. ניהלנו מערכת יחסים של בני זוג לכל דבר. הוא תמיד דאג להבהיר לי שהוא אוהב אותי, אך גם זה עם גבול מסויים. מעולם לא דיבר איתי על מיסוד הקשר ליותר ממה שכבר היה. זה היה נוח לו מסתבר, ביחד, אך כל אחד לחוד. הוא היה גרוש עם ילד, והתאים לו המצב הזה, שמצד אחד הוא נהנה מקשר חם ואוהב, ללא תנאים, ומצד שני, עדיין לא חייב כלום ולאף אחד. לפני כשלוש שנים נקלטתי ממנו להריון, והוא בדרכו שלו גרם לי להבין שכדאי לי מאוד לעשות הפלה ולהפסיק את ההריון הזה. שבויה בקסמיו ובצער רב, הלכתי לבצע הפלה, כרצונו. אחרי ההפלה לא רציתי לשמוע ממנו יותר, אבל הוא בחיזוריו, הצליח להשיב אותי לזרועותיו. כעבור שנה הגורל רצה ונכנסתי
להריון בשנית, ממנו כמובן. על הילד הזה החלטתי שלא אוותר. הרעיון לא מצא חן בעיניו, והוא החליט לנטוש אותי בחודש השלישי להריוני. גם כשילדתי הוא התכחש לילד, והתעלם לחלוטין מקיומו. אחרי תחנונים שיכיר בילד שלא הועילו, החלטתי לתבוע ממנו מזונות. הוא הכפיש את שמי בפני בית המשפט, והעליל עלי עלילות חסרות שחר. השארתי את הכאב והצער שגרם לי בצד, ונכנסתי בו בכל
הכוח. שלחתי אותו לבדיקת אבהות, שתוכיח שהוא אבי ילדי, וכמו כן גם לבדיקת פוליגרף. גם הפוליגרף וגם בדיקת הדם, הוכיחו לכולם חד משמעית, שמדובר בנוכל. תודה לאל, האמת יצאה לאור!